לפני 12 שנים. 13 בדצמבר 2011 בשעה 20:10
שני פרידות בשבוע אחד.
היום נפרדתי מהלימודים,
היה מבחן סיום מרגש, וקיבלתי את המנה המצטיינת של המבחן, ואת התלמיד המצטיין של הקורס.
שאפילו אצל פרפקציוניסט שכמוני שלא היה מרוצה מהמנה שלו כמובן כי היא לא יצאה בדיוק כמו שהיה לי בראש,
לרגע, זה חלחל פנימה בהמון אהבה וגאווה.
אני אתגעגע ללימודים 😄
על הפרידה השניה אני עוד לא רוצה לדבר,
זה טרי מדי, וכואב מדי וחסר מדי כרגע.
אבל נושמים, וממשיכים.
אני לא יודע לאן החיים יקחו אותי או איך דברים יצאו בפועל,
אני פשוט יודע שלא תכננתי לחיות עד גיל 30 במצב שהייתי בו בשנים האחרונות,
ועכשיו, התקופה החדשה הזו מאז הניתוח וכל שקרה אחריו.
עכשיו אני מרגיש שיש משהו להתרגש לגביו בחיים שלי,
להתרגש כלפי עצמי וכל מה שאני אוכל לחוות מהחיים האלו.
המוות ממילא יבוא בצורה כלשהיא בזמן כלשהו,
אז לפחות עכשיו,
לחיות.
