סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 12 שנים. 4 בינואר 2012 בשעה 1:46

הפרופיל שלי מינימליסטי.
והוא אני.
המון במעט.

כשאני משנה משפט בפרופיל.
אני משנה את עצמי.
מצהיר את עצמי אחרת.

ובצדק.
השתניתי.

אז כתבתי שם את המשפט הראשון שלי שאי פעם פורסם ברבים.
ועד היום אפשר לראות אותו.

בגרסתו הנשית הוא:

"היא המחזיקה בידה אהבה, וידה תמיד פתוחה בנתינה"

אני מרגיש שאני גם ראוי לו היום.
הייתי נרקיסיסט עם בעיית הערכה עצמית נמוכה כבר כמה שנים,
והאמת, עודני.
אבל לא רק.
ולא בעיקר.
וכיום אני מרגיש נכון ובשל למורשת של המשפט הזה.
שאחרי הכל.
המקום שאפשר לראות אותו בו,
זו המצבה של אמא שלי.

היולי -
כברת דרך עשית
(:
לפני 12 שנים
Tobias​(אחר) - אכן :)
לפני 12 שנים
זהבה - נכנסתי לפה וקראתי בירך חמש פעמים את הטקסט הזה, בזמנים שונים של הבוקר.
המילה טקסט היא כל כך לא אישית.
הכתוב בו כן ואמיתי.
הכתוה פה סודק לי את מעטה הקרח.
כתבת על עצמך והרגשתי לידך.
תודה על החוויה.
מאחלת לך הרבה רוגע ונחת. שיהיה לך טוב.
לפני 12 שנים
Tobias​(אחר) - תודה על התגובה הכנה והחמה.
היא נגעה לליבי
לפני 12 שנים
השרלילית​(פמית מתחלפת) - המילים שלך הן אהבה מזוקקת. ואת השאר כבר לחשתי לך במקום אחר.
לפני 12 שנים
No Name - רגשת אותי טאבי
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י