עץ הדומים עסוק

הודעה שכתבתי היום למישהי מימי התיכון שלי, בעקבות מחשבה שהצליחה לרגש אותי.


היי עדי.
את בטח לא זוכרת אותי, אבל למדנו יחד בתיכון.
זו הפעם הראשונה שאני מחפש מישהו מהעבר בפייסבוק.
ואני בטוח שההודעה הזו נראית לך מוזרה,
אבל אתמול חשבתי עליך במפתיע, ורציתי לספר לך כמה דברים שבטח לא ידעתי לגבי.
כמו העובדה שאת אחד האנשים שהכי נתנו לי השראה בשנים ההם,
לגמרי הערצתי אותך,
את הסיבה שגם התחלתי לרקוד אז,
ואומנם אני לא רקדן מקצועי כמוך,
אבל הריקוד נשאר איתי לאורך כל החיים שלי,
ומלווה אותי פשוטו כמשמעו, בכל צעד שאני עושה.

אז הבנתי שמעולם לא אמרתי לך תודה על זה,
או שידעת איך הרגשתי כלפיך,
כי ככה זה כשצעירים וטפשים [:)]

אני מאחל לך רק טוב,
ואם את מתישהו בארץ ובנתניה, תדעי שאת מוזמנת לקפה נוסטלגיה.