עץ הדומים עסוק

מרלין מונרו - היכולת להאמין באנשים.
לילד זה יותר קל לאהוב בכל דרך ,אדם בוגר חושב על מה עומד מאחורי כל דבר שהוא עושה .
זה כמו שתיקח מילד סוכריה על מקל עולמו חורב עלו ,בשביל מבוגר אין לזה כל מחשיבות .

Tobias​(אחר) - זה מה שעצוב אבל לדעתי,
כיום אם מישהו מתעניין בי פשוט כי אני מעניין לדעתו,
ושזה לא למטרות רומנטיות
התחושה הראשונה שלי היא סוג של חשד רפלקסיבי כזה.

אני לא בטוח אם זה טוב

teachers pet​(נשלטת){teacher} - אני חושבת שמאבדים עניין באחרים.
את הרצון לגלות את האחר ואת כל מה שהוא.
כשמתבגרים זה נהיה יותר עניין של תועלת מול השקעת זמן ומאמץ.
אולי כמו עם לימודים - החשק וההתלהבות עוברים עם השנים וכך גם החשק 'ללמוד' אדם חדש.
וכל התחלה חדשה דורשת מחויבות ותמורה.
בזוגיות אנחנו מקבלים יותר, תאורטית לפחות.
גם אדם שקרוב אלינו פיסית ונפשית, שמבלים איתו הרבה זמן ויוצרים זיכרונות ומכנה משותף וזיקה הדדית יחסית מהר.
וגם מייצרים אינטימיות שמחזקת את הקשר ושמסירה מחיצות וקירות שבנינו סביבנו.

ואנשים אחרים - אנחנו מנסים לשמור ולשמר תדמית מסוימת ולכן לא ממהרים להיפתח אליהם ולהגיד -
'הנה, זה אני, עם כל הרע והטוב. האם תקבל אותי ולא תשפוט ותישאר ?'

Tobias​(אחר) - זה נכון.

אני חושב שהפכנו לכאלו מכונות של תועלת ופרקטיקה לפעמים בהתבגרות, אני תוהה אם אפשר אקטיבית ליצור שינוי בנושא.