לפני 11 שנים. 2 ביוני 2012 בשעה 9:53
התקופה האחרונה היא בסימן השתנות והורדה של מסיכות והעמדות פנים,
ואלוהים כמה שזה קשה יותר משחשבתי שזה יהיה,
כמה קשה זה להיות אמיתי, לגעת במקור של הדברים,
להוריד את כל הקישוטים ולהסתכל לאמת הבסיסית בפנים.
ופתאום אחרי שאני מקלף דברים
אני מגלה
את הילד המוכה
שעוטף את עצמו בפנטזיות על אבירים ולוחמים והרפתקאות
אבל עדיין חוזר הביתה למכות ולביקורת
לפחד קיומי
ללהיות דבר לא נכון
גם החשיבה שלי כל כך שונה. הדרך שהמוח שלי פועל בו שונה מרוב האנשים, התפיסה שלי שונה
וזה גורם לי להרגיש שאף פעם לא ממש יהיה לי מקום
ובסופו של דבר בגיל 29 להרגיש כמו ילד אימו בן 15 זה קצת מבלבל וגם האמת, קצת מבזה.
