עץ הדומים עסוק

עצוב לי להרגיש,
את הפחד הזה שאני רואה מסביבי באנשים לאחרונה,
הפחד הזה להיות אנושיים ומורכבים,
שהרי לא הכל צריך להיות ידוע,
החלק היפה בהתרגשות הוא לגלות את הדבר החדש שגורם לך לפעום,
כי אחרת,
אם הכל מתוכנן וידוע מראש,
זו בכלל לא הרפתקאה,
פשוט עוד לו"ז...

וככה זה מרגיש לפעמים,
כמו טבלת אקסל של "ריגושים מתוכננים מראש"
משובצים יפה במשבצות המתאימות.

אני רוצה שיעשו לי כך\וכך\וכך\וכך
בצורה כזו\וכזו\וכזו
בזמן כזה וכזה
ואם אפשר לקבל בסוף קבלה לצורכי מס רגשי,
שאוכל במקרה הצורך להזדכות על הרגשות שלי אם לא יעמדו בציפיותי הנ"ל.

כל כך הרבה הגבלות,
כל כך הרבה הגדרות,
אנחנו יוצרים מבוך של קירות מוגדרים מראש ומצפים שהאושר ימצא את דרכו בתוכו.
ואז מתפלאים למה זה לא קורה.

אז אני ממליץ לבחור אחרת,
אני ממליץ, פשוט לומר,
אני רוצה מישהו שירגש אותי,
אני רוצה לחוש עניין,
אני רוצה לחוש תשוקה,
אני רוצה הרפתקאה,
ואני מוכן לשלם במטבע היחיד שיש לי,
אי הוודאות
(והסיכון להרוויח כשלון מפואר)