עץ הדומים עסוק

צחוק הוא דבר נפלא,
אבל יש בו יותר משאנשים לרוב רואים.

צחוק הוא גם הדרך הלא אלימה לפרוק אנשים מההגנות שלהם,
לשחרר אותם מהקבעונות,
לגרום להם לא משנה מה הם חשבו עליך קודם,
להפתח אליך עכשיו,
להתרכך.

ויש בזה אפילו יותר.
ואני אגלה לכם סוד קטן,
יש רגע קטן ונעלם מעין,
אחרי שהצחוק נגמר,
שאפשר לראות בו באמת מה אדם חש כלפי עצמו וכלפי חייו.

כי צחוק הוא כמו חופשה זמנית מעצמך,
חופשה מכל הדאגות והטרדות, התקוות והחלומות, התיסבוכים והשריטות,
הצלקות והפחדים, הצרכים שלא נענו והדחפים שלא קיבלו עדיין שם.
וכשהצחוק מסתיים,
לפעמים זה פשוט שם,
לפעמים יש אנחה קטנה לפני,
ואז...
אז אם מסתכלים היטב, אפשר לראות את האדם מנסה למצוא שוב את ההבעה שלו,
כאילו הוא חזר מחופשה הביתה,
ועומד מול חייו,
וברגע הזה,
אפשר לראות בדיוק מה הוא מרגיש,
אצל חלקנו זה יהיה סיפוק,
אצל חלקנו זה יהיה אכזבה,
אז תחפשו את המבט בסוף הצחוק,
ותראו אם האדם שם שמח לחזור הביתה,
או עצוב לחזור אל תוך עצמו.