חילופי עונות תמיד גורמים לי להתבונן פנימה אל תוך עצמי ולראות,
האם גם אני התחלפתי. זה מאוד נעים להיות כך בתנועה, גוף ונפש,
והתחושה היום אחרי האימון הייתה נעלה, במיוחד הנסיעה חזרה הביתה.
נהגתי אל תוך סערה אדירה שהתחילה להתגבש, ויכולתי ממש לראות כיצד השמיים מתקצרים מעלי ככל שהרכב גומע את המרחק.
התחושה הזו, הידיעה הזו, שאתה בדרך הביתה, למקום חם ובטוח, אחרי שהגוף שלך הפיק את המיטב שלו, והצלחת להרוויח את עצמך להיום,
ועכשיו, עכשיו מותר לשבת ולנוח, עכשיו מותר להתפנק מעט. זה הורווח ביושר.
והשקט הזה של כניסת השבת, במיוחד איפה שאני גר, הוא מורגש גופנית כמעט,
לשבת על הספה במרפסת, עם כוס הקפה החמה, לשמוע את הזמירות שמקבלות את השבת מבית הכנסת במורד הרחוב.
אני רחוק מאיש דתי, אבל אני אוהב ויודע לזהות קולות נקיים של ביחד,
והערב, זמירות השבת הללו התחברו בהרמוניה נגדית אל הרעמים המתגלגלים, וקול הגשם המכה אומנם עדיין ברכות, אך בהתמדה מתגברת,
והסתיימו בקרשנדו של ברקים שהאירו את השמיים באור נגוהות.
והכל היה כפי שצריך היה להיות.
כך עצמתי עיניים וספגתי את הרגע לתוכי.
וזה היה נפלא.
