לפני 11 שנים. 6 בדצמבר 2012 בשעה 21:46
זה מדהים איך הבית מרגיש אחרת בלעדיך.
שקט כאן מדי פתאום, ואין את הצחוק שמתגלגל מעבר לקיר החדר,
וישר אל חדרי הלב שלי,
מזניק את החיוך הסודי שאני מחביא בשביל אנשים שאני יותר מאוהב אותם,
אני מרשה להם לאהוב אותי.
יש לי כל כך הרבה לומר בלי מילים,
עד שאני יודע שאת מרגישה ושומעת אותי, למרות המרחק.
את האדם היחיד שבאמת נתתי לו גישה מלאה ואמיתית אלי,
ושנינו יודעים מה זה אומר.
בקושי הלכת, ואת כבר כל כך חסרה.
אז אני לא יכול לעשות הרבה, חוץ מלהקדיש לך
את הלגימה הראשונה מכל כוס קפה.