צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 9 שנים. 6 בספטמבר 2014 בשעה 22:13
לא נשאר עוד הרבה. כמה מילים אחרונות, לקחת את החפצים שלי. לסיים את את תקופת החיים שלנו יחד. לדעת שהמשפחה המאומצת שלי תומכת בי ואוהבת אותי, ושאפילו שהעסק המכוער הזה ליכלך את כל המעורבים בדבר. ועם כל הצער שיש שם. ועם כל האהבה שיש שם. זה נגמר. עכשיו רק צריך לעשות נקיון אחרון. ואז פשוט לתת זמן לכאב לפעום בתוכי. ולאט לאט להתקדם הלאה מזה.  
אני כבר לא נער, ואין לי כבר סנטימנטים רומנטים של לעולם לא אוהב יותר. 
אני אוהב. ואני כנראה אשלם גם שוב את המחיר שאהבה גובה. כי זה שווה את זה.
אחרי הכל. אהבה זו הזכות שעליה אנחנו הכי מתחרטים בין התקופה שהיא נגמרת לבין התקופה שהיא מתחילה מחדש.

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י