עכשיו בבית אחרי ערב ולילה מופלאים.
ותודה לבחורה אחת נפלאה שהעניקה לי שמש בלילה הנפלא הזה.
נתת לי בלי לדעת בדיוק את מה שהייתי צריך.
חוויה מנותקת מכל שאר העולם שלי.
הזדמנות חדשה ואמיתית להיות האני העכשווי,
לא מוסתר. לא מתנצל. לא בפנטזיה של מושלמות או בסיוט של נכשלות.
פשוט אני. עם כל ומי ומה שאני.
ולעזאזל. כל כך אהבתי את הבן אדם הזה שהייתי. גם במקומות שהייתי קצת נבוך,
וגם במקומות שהרגשתי קצת מוזר.
כי היה לי מותר. הרשיתי לעצמי.
פעם ראשונה אי פעם.
הרשיתי לעצמי להיות אני השלם.
אז תודה לך על המראה שבלי לדעת הענקת לי.
ועל ההזדמנות עכשיו, לפני שאני נכנס לשגרה של עשיית חיים חדשים.
לקבל חופשה קטנה לאור השמש הלילית.
בלי לחשוב. בלי להתחמק מעצמי או לנסות יותר מדי.
פשוט להיות אני. ולזכור מי אני מחדש.
ואני אוהב את האדם שהייתי איתך.
ואני מקבל אותו.
ותודה לאקסית ששלחה לי מכתב שמסביר דברים סוף סוף.
סוף סוף האמת. סוף סוף כנות.
סוף סוף...סוף.
היקום והקיום הזה מדהימים אותי כל פעם מחדש בעוצמה שלהם.
איך כמו שדברים יכולים לפעמים להתנפץ במכה, הם יכולים גם להתאחות במכה.
אומנם אחרי הרבה תהליכים.
אבל תמיד יש את הרגע המקונן הזה שבוא כל התנאים הנכונים נפגשים.
ומשהו מתפוצץ או מתגבש.
ועכשיו הוא התגבש מחדש.
ומחר מתחילה השגרה המעשית שלי שבה אני נכנס לרוטינה החדשה שתוכננה כבר זמן רב, ושתבנה לי את כל השנה הקרובה וסביר להניח את היסוד הנוסף לעשור החדש הזה שאני נמצא בו.
ועכשיו אני יכול גם להכנס אליה נקי רגשית.
וזו כזו ברכה.
וגם אם זה רק להלילה.
ולא משנה אילו גבעות והרים יגיעו בדרך.
עכשיו סוף סוף.
אני בשלווה.
