לפני 9 שנים. 6 בדצמבר 2014 בשעה 20:32
ניצוצות רחוקים,
מרגיש אותך בוהקת שם רחוק,
וכל שאני רוצה באותו הרגע זה רק לשלוח יד ולקטוף מעט ממנו.
אני צמא אל הבוהק הזה, אל מערבולת הצבעים המסתחררת,
רוצה לצלול לתוכה כל כולי, נהר של צבע אל תוך נהר של צבע,
לראות את הגלים נצבעים מחדש בגוונים של עכשיו.
ועדיין המרחק קיים,
ורק המחשבה והרצון נשארים,
ואת ואני. זה לא יקרה.
ומהבוהק הזוהר שלך, לא אני אשתה,
אבל ראיתי את הצבע, שממך כה זהר,
ואשמור אותו בתוכי,
לצבוע מעט ממחר.