אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 19 שנים. 1 באפריל 2005 בשעה 22:01

פרצו להם דמעות
מאיפה הם הגיעו
מאילו מחוזות
כל אחת נפרדת
כל אחת יפה
אחת היא מעונבת
אחת היא יחפה.

פתאום הערב פרץ לו געגוע עז
פתאום הרגשתי את החלל הריק בתוכי שנשאר
פתאום רציתי רק עוד קצת זמן
עוד צחוק אחד
עוד ויכוח
עוד ריב
עוד פעם אחת לבשל איתך במטבח יחד
לשמוע יחד עוד תוכנית אחת של דידי הררי

הלכתי הלילה למיטה של אבא שלי
הרגשתי קצת כמו ילד פתאום שצריך את אבאלה...

וההפתעה הגדולה הייתה
שבפעם הראשונה
אבאלה היה שם....
אולי כי בפעם הראשונה
נתתי לו להיות?
את התשובה הזאת עוד ייקח לי זמן לגלות.

en1 - אני לא מכירה אותך..
אבל עוקבת אחרי הרגש שאתה מבטא כאן בימים האחרונים.
כתבת על רגעים קטנים מיוחדים רק לכם. כמה עצוב.
כאב גדול לאבד אמא. מקווה שקצת ממנו יעבור מתישהו.
לפני 19 שנים
Tainted​(לא בעסק) - יקר שלי....

היום נחבק אתך ונעזור לך עם הדמעות,
עם הגעגוע, ועם הכל.

שמחה שאתה חולק יקירי,
שמחה שאתה מספר וכותב.

אוהבת!!
לפני 19 שנים
HotQueen​(שולטת){תחת השמש} - איש יקר.

זה כל-כך קשה לאבד מישהו קרוב,
מישהו אהוב. לוקח זמן לעכל, להפנים,
פתאום להתחיל לחיות בלי.

מקווה בשבילך שהזמן ירפא פצעים
ואתה תהייה חזק משהיית.

אוהבת...
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י