לפני 18 שנים. 13 במאי 2005 בשעה 15:47
זה לא מפסיק מיום העצמאות
העצב..
ההתקפים...
החרדות....
לא מסוגל להפסיק לחשוב על כל המוות מסביב.
יום הזיכרון פגע בי כמו כדור בחזה.
כל המוות הזה,
הייתי גם בבית קברות לגילוי המצבה של אמא.
כל המוות הזה
כולו מסביב
כל הזמן רואה מוות.
כל פעם שאדם אהוב הולך- לעבודה, ליציאה, לנסיעה,
אני לא יכול שלא לראות איך הוא מת בדרך
איך הוא לא חוזר אליי
אני מדמיין את זה על כל הפרטים הקטנים ביותר
לא מפספס שום פיסה של צער
לא מסוגל להפסיק או להאט את זה
רואה מול העיניים שלי את המצב
את עצמי מקבל את הידיעה
את הכאב
את ההלוויה
את החיים אחר כך
נמאס לי
נמאס לי לחיות בכאב
הלוואי ויכולתי לעזור לעצמי