עץ הדומים עסוק

הנה זה...

אני רוצה לספר...לשפוך קצת את הבושה שלי.

אני מתבייש בגוף שלי. הגוף שלי שמן.

אני מתבייש להראות את עצמי בחברה -שאנשים לא יחשבו שאני מפלצת.

אני מתבייש לעשות דברים שאני אוהב-כי אני לא עושה אותם כבר טוב כמו פעם.

אני מתבייש בזה שאין לי מה לספר שאנשים שואלים אותי "מה קורה? - ומה אתה עושה בחיים"
אין לי תשובה בשבילם שהם יוכלו להבין.

אני מתבייש בעובדה שאני מתבייש....תמיד הייתי די כובש.

אני מתבייש שיש לי זכרונות לא של כובש מתקופות צעירות יותר --מתבייש בתחושה של כשלון עצמי.

אני מתבייש שבת הזוג שלי עזבה אותי.

אני מתבייש שבכל הדברים שבגלל המצב שלי אני מנוע מלעשות עד שהמצב ישתנה.

אני מתבייש מינית מנשים

כיום אני אפילו מתבייש מינית מגברים.

אני מתבייש שאני חלוד כל כך בענייני השליטה ובקושי זוכר איך מחזיקים שוט ביד.

אני הכי מתבייש מהעובדה שאכפת לי כל כך מה אנשים מסביבי חושבים עליי....ומזה שאני מונע מעצמי המון הנאה כי אני גאה מדי....כי אולי הגאווה היא כל שנשאר לי.

אני מתבייש מהמון סיבות.

לכן כל קשה לי להגיע למסיבות או לאירועים....

במיוחד כי רוב האנשים מכירים טאבי כריזמטי ואנרגטי...
והוא עדיין שם...אם מצליחים לעבור את כל הבושה..