מביטה במפת השבילים שהיקום פרש לפניי:
מפת שבילים סבוכים, ארוכים, מבולגנים.
הכיוון הכללי של כל שביל די ברור
אך הדרך, אינה ידועה מה טיבה
וגם המקרא כתוב כמו בשפה זרה.
"מותר לך לפנות בכיוון אחד בלבד" אמר היקום והוסיף "אך דעי שלאחר הפסיעה הראשונה ייתכן ולא תהיה לך דרך חזרה".
בחירה כה גדולה לילדה תמימה שבכלל עדיין מתקשה לשאול, קבלת החלטות גורליות כאלו הינן תמיד קשות מנשוא.
משיבה ליקום פנים מבולבלות, שואלת ללא מילים שאלות שאין להן תשובות.
לאן לפנות? איזה שביל לבחור?
איזו דרך בטוחה יותר והיכן אקריב פחות?
"בחרי ילדה, בחרי עכשיו. שמא ההזדמנות תברח לך יחד עם הזמן".
מתקשה להחליט באיזה כיוון לצעוד,
נותרת לבדי, בצומת השבילים שלמולי.
והזמן, אינו מתחשב, ממשיך בשלו, מתקדם לאיטו. חוסם עוד ועוד שבילים בפניי והכל מרגיש שמתחיל לסגור עליי.
מרימה ראשי אל השמיים בזעקה שקטה לרמז אך אין עונה ואין דיין מלבד הרוח שמלטפת.
ואני?
אני עדיין עומדת כמשותקת, מנסה עוד להחליט מהי הדרך עבורי שהכי-הכי ,תהיה לי מספקת.
.