מחשבות ורגשות

אז היום הגדול סופסוף הגיע.
הגעתי לארמון של המלכה. אחרי יום של חששות פחדים התרגשות וצפייה סופסוף זה הגיע.
האילוף התחיל די מהר למדתי שבנקישת היד של המלכה עליי להתייצב לצד המלכה כשאני על 4. כשהמלכה מושיטה את היד אני שם את היד שלי מעל וגם התאמנתי קצת על הנביחות שלי.
ואז השיעור הראשון הגיע.
המלכה לקחה מקל קיין והתחילה לספור עד 10 ביפנית.
ואחרי זה אני התחלתי לספור עד 10 אחרי המלכה (אני מתחיל במספרים איץ ני סאן יון גו רוקו נאנא האצי קיו גיו) אני ממש מתקשה לקלוט את המספרים וכל פעם שאני טועה הקיין פוגש את הגב שלי בעוצמה חזקה יותר מה שזורק את המחשבות שלי לכל הכוונים.
המלכה קצת מרגיעה ואני מתחיל לאט לאט לקלוט.
העוצמה של המלכה השפיע עליי שהתחלתי לרעוד וכל הצלפה הרגשתי קטן יותר ממש כמו באליס ששתתה את המשקה שמקטין אותה.
המלכה נתנה לי פקודה להיות הדום לרגליה התחלתי להתרגל לוותר על מהותי ושכל ייעודי זה להיות כרצונה.
"אינו אתה כלום ושום דבר אתה יעיל רק כשאתה שימושי לי" אמרה המלכה והמבט המהפנט בעיניה לרגע חשף את הצד הסאדיסטי. את החיה הטורפת שבפנים.
המלכה החליטה שגם לכלבים מותר מדי פעם סושי וזרקה לי על השטיח אכלתי בתאווה גדולה. אינני יודע מתי פעם הבאה שאזכה לאכול כזה דבר.
ואז הגיע מבחן הכאב. המלכה החליטה לבדוק את סף הכאב שלי ועם גלגל הכאב והצפורניים חרטה בגבי בעוד שהייתי צריך לומר כמה זה כואב מ1 עד 10.
הגלגל נהיה דוקר מרגע לרגע ואז הגיעו הצפורניים. הן ננעצו לי בבשר הרגשתי את החיוך של המלכה בכל פעם שאני מגיע לסף השבירה שלי ומנצח אותו. הרי אני רק כלי. ואם המלכה נהנית מי אני שאעיז לעצור את זה?
התחלתי לרעוד שוב מפחד התרגשות והתמסרות. המילים של המלכה מתחילות להתערפל לי במח אני מכושף. המלכה נועצת ציפורנים ואני רק רוצה שזה יהיה יותר עמוק יותר כואב ויותר משייך.
המלכה הייתה גאה בי וקיבלתי יריקות שניסיתי לתפוס בפה כמה שיותר.
ואז בסוף המלכה אמרה לי לעצור את נשימתי לכמה שיותר זמן וכשאני לא יכול יותר ארים את היד.
בשלב הראשון עשיתי את זה עד שהגעתי את היד ואז בשלב השני נצתוויתי לעצור את נשימתי עד שהמלכה תתיר לי לנשום.
אחרי כ30 שניות התחיל להיות קשה ואני נאבק בעצמי עוד כמה שניות האויר רוצה לצאת ולהכנס אבל אין לי אישור.
אני מתחיל להאדים העינים שלי מתחננות לאישור לנשום. זה מתחיל להרגיש כמו נצח. ואז ברגע האחרון לפני שאני נשבר המלכה נתנה לי אישור לנשום.
זה היה רק אימון לקראת מה שיבוא בהמשך.
בסוף המלכה לקחה מגבונים כאלו עם חומר חיטוי ששרף לי את הגב והכאב מתחיל לצוף עוד פעם בעוצמה גבוהה יותר ביחס הפוך לאדרנלין שמתחיל לרדת.
חוויתי כל מיני סשנים במהלך החיים שלי אבל כזה עוצמות וכזו התמסרות לא הייתה לי מעולם.

אז תודה מלכתי על האילוף. את הכל ואני קיים בשבילך.