מחשבות ורגשות

הסשן השני אצל המלכה. תמיד אני יודע רק היכן זה מתחיל. מכאן והלאה תחושת הזמן המרחב והקיום הופכות להיות יותר נזילות בהתאם לרצונות המלכה.
כמו תמיד מספיק מבט אחד של המלכה ואני על 4 למרגלותיה.
הפעם בסשן המלכה הבהירה לי שכל דבר שקיים בי שייך לה האוכל שאני אוכל האויר שאני נושם וצלילים שאני שומע.
המלכה שמה עלי את המסכה עם החור הזה שאפשר לנשום רק ממנו.
הרגשתי מפוחד אבל הקול של המלכה שיכול לגרום לי לרעוד מפחד ומיראה יכול גם להרגיע ולנתק את כל קיומי ולהתרכז במילותיה.
האויר לאט לאט נגמר כשהמלכה מכסה את החור היחיד שממנו אני יכול לנשום הפחד מתחיל לחלחל אני לא נותן לו מקום ומתרכז רק בעינים היפות של המלכה. בורח לשם. החיוך ששוה הכל קיים שם וזה נותן לי עוד טיפה חמצן כדי להחזיק מעמד ולא להשבר.
המלכה יודעת בדיוק מתי לתת לי בחזרה את החמצן. לנשום אף פעם לא יהיה מובן מאליו ואני מודה למלכה על כל נשימה.
אחרי זה הגיעה שעת הלימוד. כל כלב צריך לדעת קצת יפנית מסתבר. וגם אני לא שונה החליטה המלכה.
לשוט רכיבה יש קטע כזה שאמנם הוא פוגע בגוף אבל הוא מחלחל עד המח ומבריח את הקו מחשבה וכל מה שנשאר זה אינסטינקט ורפלקס.
בהתאם לזה התקשיתי לזכור שמות של בעלי חיות אבל הגב שלי התחיל להזכר בצבעים אדומים כחולים של דם שמזינים את הדרקון שקיים בעיניה של מלכתי המושלמת.
הציפורנים נתקעות בבשר החי ואני קיים שם רק למענה.
"אני גאה בך אינו" אמרה לי המלכה בעודה מלטפת את ראשי ברכות. כל הגוף שלי הצתמרר מהעוצמה של הרכות שבאה אחרי הכאב.
הלחישה של המלכה מרגיע והמגע מרפא כל כאב.