שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נחדר

לפני שנה. 11 באפריל 2023 בשעה 9:12

יש משהו במניעה

בין ממכר למתסכל

עם הזמן שעובר, כשהמוח לאט לאט משנה כיוון

משנה מהות

כשנלקח ממך צורך חיוני כל כך, בסיסי כל כך

ובו זמנית, סף הגירוי נעשה גבוהה כל כך

כשמצד אחד פתאום אעשה הכל כדי לזכות בשחרור המיוחל

ומצד שני אהיה מפוחד כל כך מהמחשבה על האפשרות שיקרה בצורה לא מכוונת

אבל מעל הכל מניעה היא כלי אדיר שלי כדי לתת

ועבורה, כדי פשוט לקחת

שרף אורנים​(אחר) - אני מעדיף מניעה מרצון, התנזרות. בלי נעילות. פשוט התנזרות מרצון. שלושה ימים ראשונים הם סיוט, אבל יש מטרה באופק. אחרי שבוע, כבר מתרגלים והחרמנות הופכת לשגרה, אפילו כיף. אחרי שבועיים, כבר מתחילה גאווה, על כל יום נוסף ונוצר קונפליקט- מצד אחד, איזה גיבור אתה שהצלחת להחזיק מעמד. מצד שני, הצורך בפורקן. ואז מגיע החלק הכי משפיל ומטריף, אתה חודר וכל החושים על סטרואידים, דקה או שתיים ואתה מאבד שליטה וגומר. הריקנות מגיעה וזה משפיל שגמרת כלכך מהר, כלכך חזק והיא לא הספיקה להתקרב לגמירה. כל מה שנשאר, זה לרדת וללקק את כל הבאלגן ולהגמיר אותה
לפני שנה
מתמסר​(נשלט) - בדיוק לזה התכוונתי :)
נעילה היא ממש לא העניין
לפני שנה
שרף אורנים​(אחר) - מתחשק לי לחבק אותך
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י