טוב, זו נקודה רגישה, אבל בטח עם כל מה שרץ סביבה הייתי שמח לתת את השנקל שלי בעניין.
קודם כל חשוב לי להגיד שבעיני סיפוק מיני שלי תמיד היה שולי, הוא בא אחרי כל כך הרבה דברים, הרצון לשרת, להעניק ולספק. סדר העדיפויות שממקום גבוה בהרבה את האושר של השולטת (וכל מה שמסב לה אותו) ובטח ההבנה שסיפוק מיני של השולטת לא רק עדיף על שלי אלא בהחלט יכול לבוא במקומו.
אבל, יש כמה גישות בעניין הזה, בגדול אפשר לומר שיש שלוש:
1) הגישה הלא מינית - הגישה שלפיה ביחסי שליטה סיפוק מיני של הנשלט הוא לא פרמטר. אם הוא מתקיים או לא, זה לא משנה, גם אין צורך לדון בעניין. למעשה המיניות היחידה שרלוונטית בגישה הזו היא של השולטת בלבד, המיניות של הנשלט היא לא נושא שאפילו רלוונטי לדיון כי הוא לא קיים במערכת היחסים הזו.
בגישה הזו אין עניין לנעילה, מניעה, חדירה או כל עניין אחר שעוסק במיניות של הנשלט - פשוט כי היא לא בתוך המשחק.
המיניות היחידה שקיימת בגישה הזו היא זו של השולטת והיחסים בין הצדדים יכולים גם להיות ללא מין בכלל, יש שפע אחר תחת הכותרת של BDSM.
2) גישת המניעה - לפיה סירוס המיניות של הנשלט היא חלק מיחסי השליטה ממצב בו השולטת בכוונה יוצרת מצב של גירוי מתמשך מצד אחד ומניעה מצד שני ועד למצב שבו החינוך של הנשלט מתמקד בניסיון להביא אותו לרתיעה מאורגזמה על ידי כאב ממוקד. בגישה הזו יש הרבה מקום לתסכול המיני של הנשלט, המיניות של הנשלט רלוונטית, קיימת ומעוקרת.
בגישה הזו נשלט שגומר יקבל עונש, משמעותי. נשלט יהיה נעול ומנוע. ועם זאת יהיה פוקוס על גירוי של הנשלט, על קיום של המיניות הזו יחד עם התוצאות הכואבות שלה. מעינוי אחרי אורגזמה, דרך אורגזמה הרוסה ועד לבאלבאסטינג אינטנסיבי כתוצאה כדי ליצור קישור מוחי ברור בין אורגזמה וכאב.
ובהחלט אפשר גם להכניס כאן קוקהולדינג למיניו.
3) גישת המיניות - בגישה הזו המיניות של הנשלט היא חלק אינטגרלי מהקשר, לגיטימי. סיפוק מיני לנשלט מתקיים באהבה, בדרך שבה השולטת בוחרת להעניק אותו, מהקונבנציונאלית ביותר ועד אימון לאורגזמה אנאלית מופלאה. אין כאן פוקוס על מניעה או סירוס בכלל, פשוט כי בגישה הזו השליטה לא מבוססת הקטנת המיניות של הנשלט, אלא על ההענקה וההתמסרות שלו לשולטת. כן ברור שיכולים להיות עונשים גם כאן, חלקם גם כאלה שישאבו תוכן מהגישה השניה, אבל הם לא במרכז.
אני ללא ספק בגישה השלישית.
הגישה הראשונה מובנת לי, היא סוג של בדסם טהור יותר, אבל אני לא מתחבר אליה.
הגישה השניה לא מתאימה לי, היא לא מתחברת למהות שלי ואם כבר תגרום לי לברוח.
הגישה השלישית היא שלי ולו רק בגלל שכתוצאה נוצר אצלי מעגל שבו אני רק רוצה לתת יותר. ולא כי הסיפוק המיני שלי חייב להתקיים, או שהוא במרכז, ממש לא. אלא עצם ההשתתה של מערכת יחסים כזו על הקיום של עונג הדדי, בטח כשהעונג של השולטת במרכז, הופך את מערכת היחסים לכזו שנוגעת לי בנפש.
