התחושה הכללית במהלך החיפושים במרחב ההכרויות , כאן כמו גם במקומות אחרים
היא של "גן חיות".
נכון שזה גם מגוון מאוד, לעיתים, נדירות במיוחד, אפילו מעניין,
אבל בעיקר מתיש ומאכזב.
זאת הוצאת אנרגיה רבה מדי על תמורה קטנה מדיי, אם בכלל יש איזו תמורה.
פגשתי לאחרונה מישהו מעניין ממש.
לא אידאלי, אלא כזה שצריכה ללמוד אותו, להכיל דברים חדשים,
דברים שמוציאים אותי מאזור הנוחות, שזה מעורר מאוד מצד אחד אבל דורש הסתגלות..
אבל זה לא מתאים לו, מסיבותיו הוא.
קורה , לגיטימי, אני לא מתאימה לכל אחד ולהיפך.
אבל קשה לי ממש לשחרר ולהתעלם מהפוטנציאל העצום שהרגשתי שיש בחיבור הנ"ל.
אני יודעת לחתוך כשצריך, לאטום רגש ולהמשיך הלאה, מנגנון השרדותי לחלוטין שלי
וכאן מוצאת עצמי מתקשה ...
כי
כמו במונופול כשמקבלים כרטיס "יציאה מהכלא", הרגשתי שזה כרטיס היציאה שלי מ"גן החיות".
קשה לי לחזור אליו, לכלא הזה, ולהתחיל מחדש לחפש חד קרן.
תוהה אם הקושי שלי לשחרר נובע מחוסר הרצון להתפלש שוב בסחי או בגלל הפוטנציאל הלא ממומש?
