קרחון של רגשות

כל כך חששתי מהרגע שאני אספר לחברי הוינילים, יותר מאשר חששתי מהביקורת שלהם, חששתי מההשלכות שלה, של הביקורת.
חששתי שאני לא אוכל להתמודד וזה יגרום לי לברוח מכאן.

סיפרתי ל-3 אנשים, החברה הכי הכי שלי, ידיד נפש ועוד חברה טובה.

הגבר כמובן, הגיב בתגובה מאצ'ואיסטית להפליא, קשה להסביר להם את הצורך הזה, מבחינתו המאסטר שלי מכה אותי, ואיך הוא מעיז להרים עליי יד?
ועד כמה שניסיתי והתאמצתי להסביר שיש הרבה מעבר, וגם "המכות" מתקבלות מתוך רצון שלי, כמיהה שלי לחוש כאב ולהתנתק ממנו, לא הצלחתי.
אחרי מתקפת שיחות והודעות sms היסטריות ממנו שנמשכו כמה ימים טובים הוא החליט לוותר על הרעיון של לרצוח את המאסטר שלי ולהפנים שהוא צריך להיות מאושר מזה שטוב לי.

שתי הבנות להפתעתי הגמורה קיבלו את הבשורה ממש יפה ואפילו פרגנו.
אחת מהן אמרה שאם לא הייתה נמצאת בקשר זוגי כרגע, קרוב לודאי שהייתה מצטרפת אליי לחוויה.

כל כך כיף שלא שפטו אותי בחומרה, פחדתי שיכפתו אותי בחליפת משוגעים וינדו אותי, פחדתי שירימו גבה.
טוב לדעת שיש אנשים שאוהבים ולא משנה מה, האהבה שלהם אליי כל כך נקייה וטהורה שהם באמת יכולים לקבל אותי כמו שאני ולא כמו שהם היו רוצים שאני אהיה.

תודה חברים שלי, זו בהחלט פתיחה טובה לשנה חדשה 😄