קרחון של רגשות

שנת 2005 תמה, זו השנה הראשונה שבה החלטתי להיות בשביל עצמי.
הקדשתי את מרבית השנה לעצמי
והפלא ופלא, זה אפילו הניב פרות.

ניפיתי אנשים שהזיקו לי,
אבל התעקשתי במשך שנים לשמור על קשר איתם (מזוכיסטית או לא?).
עזבתי מקום עבודה שאומנם הכניס הרבה כסף,
אבל לא השאיר לי זמן פנוי או אנרגיות לבזבז אותו.
סוף סוף נרשמתי ללימודים,
בהחלט המתנה הכי טובה שנתתי לעצמי (יותר נכון ההורים נתנו).
ויתרתי על המצופים וקפצתי היישר לתוך המים העמוקים בבריכת הבדס"מ.

עברתי דרך לא פשוטה, אני לא יכולה להעיד שלמדתי משהו שלא ידעתי על עצמי,
אבל בהחלט אני יכולה לומר שההתמודדות לעיתים הייתה לא קלה.
ובתור אחת שאוהבת את החיים הקשים – טוב לי!

אני יושבת ומחייכת,
מחייכת שעכשיו יש מישהו שלא מוותר לי, שלא נותן לי לברוח, מישהו שיודע לומר את המילים הנכונות, בזמן הנכון (ברוב המקרים),
מישהו שהבין שאני זקוקה לאתגרים,
מישהו שלא משאיר לי מקום לספק, שלא משאיר אותי רגע אחד מהוססת.

אני מחייכת כי הכרתי שתי נשים מדהימות שמחממות לי את הלב.
אני מחייכת כי השנה סוף סוף אני מתחילה לאהוב את הדמות במראה.
אני לא מתאמצת להתאים את עצמי לסביבה,
השנה הייתי כל כך מחוברת לעצמי שלא עניין אותי להיות האאוטסיידרית שבחבורה.

לחיי שנים של אושר והגשמה עצמית !



http://s63.yousendit.com/d.aspx?id=3UKREZTJ78CSD1FOO2944BT5Z1