|
|
|
Tutto il giorno e anche la notte
Il tuo pensiero è qua e mi fotte
e oramai lo sai
ora su, ora giù
30 gradi Fahrenheit, il tuo profumo scotta
parli tanto, parlo troppo
e adesso trova il modo
e fammi stare zitto
Lo sai
Ora su, ora giù
Pancia, piedi, fianchi
Ali degli dei
I tuoi occhi
Ridi tanto, rido troppo
Sgomitando con il labbro faccio spazio
E ora fammi spazio
וואלה זה אחד המושקעים שראיתי בחיי, אבל נראה לא נוח בעליל..
- מה דעתכם?
*(נמחק מהפורום כדי שמי שיגיב יגיב בצורה עניינית)
*הטראומה היא החלק המודגש בטורקיז וכתום תהיות.
*אני כותב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד אך אתם/ן מוזמנים/מוזמנות להטות את צורת הדיבור שלי גם ללשון נקבה כראות עיניכם/ן.*
כן, אני משער שרוב מי שקרא את הכותרת תהה וכנראה חשב לעצמו:״אהההה הנה עוד אחד עם תהיות/השגות ושאלות על הנושא החרוש הזה״, ״די הדיונים והנושאים האלו כבר יצאו לי מכל החורים״ וכו׳.
ראשית, יש לי ניסיון עם דעות חלוקות ורגשות מעורבים בקשר לחגורת צניעות לגבר: אני אוהב את הקונספט, אני אוהב את הרעיון, אני אוהב את התחושה אך אני לא אוהב את ההשלכות.
אסביר את דברי, יש לי ניסיון של מעל חמש שנים עם חגורות צניעות. היו לי שני כלובי פלסטיק שנשברו בעודי לובש אותם, מה שהוביל לסלידה עזה וחדה מכלובי פלסטיק.
לפני חמש שנים קיבלתי כלוב מתכת מדגם bird cage שמניסיוני הוא הכי גדול שיש בשוק מבחינת קוטר ואורך(טבעת הכלוב עצמו הינה בקוטר 3.2mm).
כן, לכל המתפלאים והמתפלאות, אני אוהב sph אבל אני לא אוהב את השינוי הפיזיולוגי שהאיבר עובר..
למה? כעת אסביר:
החלק הטראומתי קרה לי עם השולטת שנתנה לי את הכלוב המדובר בערך לפני יותר מארבע שנים. הייתי נעול בכלוב למעל חודש והזקפה כידוע לא התאפשרה והכלוב שהיה קטן לי הן בקוטר והן באורך, עשה בי את זממו. הכאב היה אכזרי והדיר ממני שינה בלאין שיעור וכמו כן אימונים(כי לפחות כל גבר יודע מה קורה כשהאימון אינטנסיבי והדם זורם בצורה נמרצת..).
בהתחילת הסיפור סבלתי מהכאב וביקשתי להסיר אותו אך לא ניתן מענה בעניין וצופה ממני להתמסר לכאב למען העונג שלה ושהכאב והכלוב הללו נחוצים לסיפוקה ובעקיפין גם לסיפוקי שלי.
לאחר בערך שבועיים החלטתי לשאת בכאב ולאמץ אותו כאות הערכתי אליה והתמסרות לקשר ולהקריב מעצמי..
Oh boy I was in the wrong on this one..
לאחר מכן, כשהכלוב הוסר ממני: היה רק נימול.
לא הייתה תגובה או תחושה שם למטה.
תחילה חשבנו שזה בעקבות משך הזמן בכלוב ואולי שהמוח התרגל וקבל את המציאות שהוא חווה ושבעקבות זה לא הייתה שם תחושה או תגובה לשום גירוי.
חודש חלף לו מבלי שהרגשתי כלום והתחלתי להלחץ ברמות קשות: ״מה נסגר? אני מגורה ועם חשק ברור ואני נוגע בו אך ׳אין שומע ואין עונה׳ הבעיה שלי היא שאני תמיד חרמן ותמיד עומד ברמה שזה מסיח ופוגע לי בהתנהלות היום יומית כבר שנים אבל כבר יותר מחודש שאין תגובה שם למטה! מה נסגר?!??״ זה מה שחשבתי לעצמי.
התחלתי לחקור ולקרוא מאמרים בעברית ובאנגלית בכל מקום אפשרי כדי לברר מה בדיוק קרה לי, וגם שאלה בנושא ״משחק בטוח״ לרופא שלי איששה לי יותר את החשש מאמר שקראתי בזמנו: הכלוב היה כנראה קטן לי מדי ומשהו שם למטה נפגע(כרגע אני לא זוכר אם הנאמר היה אספקת דם חלקית או שהנימול נגרם בגלל פגיעה עצבית מקומית מסורגי הברזל וקוטר הטבעת של הצילינדר עצמו).
חוסר התחושה והתגובה שם למטה המשיכו כמעט עוד חודשיים שלמים(בסך הכל מדובר כמעט על שלושה חודשים) של אין אונות וחרדה שמא נגרמה לי פגיעה בלתי הפיכה ושעתידי הוא אימפוטנציה קבועה.
להפתעתי ולשמחתי כמה ימים לאחר סיום שלושת החודשים מאז ששוחררתי מהכלוב: חזרו אליי תחושה ותגובה חלקית. רק לאחר חודש וחצי נוספים הוא חזר לתחושה ותיפקוד מלאים.
לשמחתי התיפקוד חזר, אך המידות השתנו: האורך שלו ירד בחצי ס״מ והקוטר ירד בכמעט שלושה מילימטרים- לצמיתות(כשאני אומר צמיתות אני מתכוון שמאז ועד עכשיו המידות לא חזרו למה שהן היו לפני הפגיעה עצמה).
לאחר חצי שנה בערך בה לא העזתי לחשוב ולהעלות בקירבי את המחשבה של להנעל שוב מתוך הפחד מהמקרה ההזוי ההוא, מצאתי שולטת שנקשרנו ואהבנו אחת את השני מאוד. איתה הסכמתי מנקודה מסוימת לנסות שוב את הכלוב כי הבנתי שהמידות הישנות לא יחזרו אבל הגעתי עם כמה מגבלות כמו אי לבישה שלו במידה ואני מרגיש שאני מצליח ממש לשלוט בעצמי וכמו כן אי לבישה לצד משפחה, בעבודה ובמהלך השינה- בדיוק כדי לא לחזור על אותה הפגיעה.
פרק הזמן הארוך ביותר בו הוחזקתי בכלוב היה 64 ימים ובכללי עברתי איתה הרבה חודשים באימוני סטמינה ושמירת צניעות הדוקה כי אני רציתי וביקשתי את זה באופן אישי ממנה כדי שאוכל ליעל את עצמי ולשפר את ניהול הזמנים שלי, וכך היה.
מאז אותו הזמן שהסכמתי ללבוש אותו מחדש:
אני מחפש כלובים מתאימים שבנויים טוב מבלי לשחוט את הכיס, יאפשרו זיקפה תקינה ובכך בעצם לא יגרמו להקטנת האיבר עצמו או לאין אונות כלשהי.
אך לא מצאתי כלום וגם מי שמצאתי במחיר סביר(בהתחלה דרש 2000 שקל), התקפל ולא נראה עוד(התעלם ממני לחלוטין).
כסטודנט בחו״ל עם קשיי למידה, לקויות ועוד שלל בעיות שאינן נתמכות ע״י האוניברסיטה והסביבה אני חש כבר שנה יותר ויותר את הצורך בכלוב מתאים שיאפשר נעילה ארוכה בלי לגרום שוב לנזק.
אך עדיין לא מצאתי שום דבר מתאים וחשבתי לחפש חומרים ולבנות כלוב מתאים בצורה עצמאית ומאולתרת למדי בסיגנון קוקרינג Gate’s Of Hell עם גומי בחלק התחתון של טבעות המתכת לשם התנגדות לזקפה- לצד איפשור שלה.
(טבעות המתכת יהיו כמובן בדיאמטר תקין שלא יפגעו בסירקולציה).
אני תוהה לעצמי אם יש כאן מי שחשבו על בנייה דומה או התנסו בבנייה של משהו בסיגנון ואולי יוכלו להמליץ ולייעץ על חומרים או אופן בנייה ואם בכלל כדאי..
אני פשוט ממש מנסה למצוא את החומרים המתאימים ולהבין עד כמה העניין יהיה כדאי.
תודה ענקית מראש לכל מי שהיה לו/לה די כוח כדי לדבוק ולקרוא את כל החפירה שלי עד לסופה
עצות והמלצות יתקבלו בברכה :)
אני תוהה אם יש עוד נשלטים או שולטות\שולטים שתהו אם לבנות חגורת צניעות לבד כסוג של DIY כדי להשיג התאמה אופטימלית למידות הנשלט שלהם/ן.
ככל שאני ממשיך לחפש טבעת בדיאמטר מתאים במחיר שפוי(אם בכלל בדיאמטר מתאים..), אני ממשיך להשתגע (-_-)
ולא לצערי סיליקון הוא לא אופציה בגלל התחושה ובעיקר אופי החומר :/
הגאונות והשעשוע כשמטאל שמאפיין את רמשטיין מבוצע על ידיהם, אבל בספרדית.
Sometimes I think that the lack of trust, is the ultimate way to trust..
- the lack of trust shall allow you to trust solely yourself.
As you disable your ability to trust, you lose a major variable in your constant dilemma; you give up on the expectations of finding someone who will be actually trust worthy.
As such, you become your own fortress.
And just like every brain with an aggressive defence system, your protection your place of safekeeping is slowly degenerate into your tumbstone of solitude..
So you crave trust but yet, you’re way too tired to get that disappointed in people all over again.
I think that the lack of trust, is the ultimate way to trust..
- the lack of trust shall allow you to trust solely yourself.
As you disable your ability to trust, you lose a major variable in your constant dilemma; you give up on the expectations of finding someone who will be actually trust worthy.
As such, you become your own fortress.
And just like every brain with an aggressive defence system, your protection your place of safekeeping is slowly degenerate into your tumbstone of solitude..
So you crave trust but yet, you’re way too tired to get that disappointed in people all over again.
I always claim that giving trust is the bravest an’ the hardest thing one can follow, yet: I need a damn break from this bloody conflict..
הכרנו בצ׳אט.
דנה שלחה לי הודעה והתחילה לדבר איתי, הייתי מופתע לקבל ממנה הודעה כי כבר קראתי את הפרופיל שלה לפני כמה חודשים אבל לא נוצר קשר; הנחתי שהיא לא תשים עליי או שאהיה כעוד אחד מאלו שאינם רלוונטיים לה.
ציינתי בפנייה שהיא הפתיע אותי ומשם השיחה זרמה לסדרות ו.. אתם יכולים כבר לדמיין את ההמשך ;)
קבענו להפגש בסוף השקיעה בחוף לשבת למשקה או שניים כדי לדסקס ולהקליל את האווירה בהתחשב שזאת תהיה הפגישה הראשונה שלנו פנים אל פנים ובכללי- אני עומד לראות אותה לראשונה.
הודעתי לה שאגיע ברכבת כי הרכב בתיקון והיא בתגובה אמרה שאין בעיה ושהיא תגיע עם הרכב שלה.
חיכיתי במיקום שהיא שלחה לי בווצאפ, קצת חושש אם היא באמת תגיע או לא. היא תראה אותי תסוב על עקביה? היא תגיע?
אני בכלל הטעם שלה? מלא תהיות, ניסיתי לנשום עמוק כדי להרגיע את הלחץ בחזה.
ואז קבלתי הודעה:״אתה בנקודה?״, ״כן, אני כאן.. איפה את?😶״ עניתי.
״תמתין.״
קורא את ההודעה הזאת ומבין שהיא בוחנת אותי מאיפה שהוא, החלטתי לא להעיף מבטים לצדדים ולחפש אותה כי הלחץ לא יעזור לי כרגע. אוזניות, יוטיוב וניסיתי להרגיע את עצמי עם כמה שירים.
לאחר כמה דקות מישהי חולפת לפני אבל לא ייחסתי לזה יותר מדי תשומת לב, אבל אחר שחלפה על פניי ההכנסה לי היד שלה לזווית העין עם המסך, נדמה לי שהיא צריכה משהו.
נוכחתי לראות לפניי בחורה צעירה ויפה עם עיניים כהות(כמו שאני אוהב), בערך בגילי: שיער אסוף כמו שאני אוהב, סנדלים קלילים ולבוש קיצי ״היי, אתה נראה חמוד: אפשר להזמין אותך לשתות?״, ״מצטער, הייתי יושב איתך בשמחה אבל אני מחכה למישהי כרגע.״
היא שתקה לאיזה דקה ואז פצתה פה ואמרה:״ ואם דנה לא תגיע?״
אני בוהה בה בפרצוף חצי מבולבל עם גבה מורמת ״מה?.. איך את יו.. -דנה???😳״
״כן חחחח״ היא צחקה וחשפה חיוך כובש בפניי, כזה ששום גבר לא ישאר אליו אדיש והמשיכה:״נו? מוצאת חן בעינייך? אני מה שדמיינת?״
בזמן שהיא מדברת ושואלת את השאלה הזאת, אני מבולבל ובוהה בה- מנסה לקלוט מה הולך כאן ושזאת אשכרה דנה.״
״אני, מצטער איבדתי ריכוז: מה שאלת?״, ״אתה מרוצה מאיך שאני נראת?״ שאלה.
״כן, מאוד דנה״הגבתי בחיוך נבוך מנסה להסתיר את ההתרגשות שלי, - ״בוא ילד, הולכים לשבת 😄 תן לי יד״; היא הושיטה לפני את ידה ואני מסתכל על עליה מהסס ומבולבל והיא מסמנת לי עם כף היד שלה שהיא ריקה ושהיא מחכה שאתן לה יד.
נתנתי לה את היד והתחלנו ללכת כשאני שותק ונבוך, משנה את צבע הפנים שלי כמו ספקטרום הצבעים של השקיעה.
בעיקר כי מה שלא אמרתי וספרתי לדנה עד היום הוא הפטיש שלי לכפות ידיים: שבהינתן היד הנכונה מהאישה הנכונה- אני יכול להיות מגורה לא פחות מאשר אקט מיני של ממש!
הסמכותיות שלה לצד כל הקסם והרוך שקרנו ממנה פשוט המיסו אותי.
ישבנו בבר בחוף, היו פינות ישיבה של חוף כאלו מתחת לפרגולה.
ישבנו והזמננו קוקטייל בשבילי ורבע בירה בשבילה, היא התישבה מולי עם רגליים שלובות כשכפות הידיים שלה מונחות האחת על השנייה על הברך שלה; מופנות אליי.
הייתי כל כך מגורה ממנה שפשוט לא ידעתי על מה אני אמור להביט יותר- על כפות הרגליים שלה, על כפות הידיים שלה או העיניים והחיוך שמהפנטים אותי לחלוטין.
הרגשתי איך אני שוקע בהם..
היא לפתע נקשה באצבעות מול הפנים שלי: מותק, הכל טוב?״ היא שאלה בחצי חיוך דואג ״אתה נראה כאילו הראש שלך במקום אחר..״,
״לא לא לא אני איתך אני איתך, אל תדאגי״ עניתי מנסה לטשטש את ההבנה שלה לגבי מה הלך לי בראש איתה כרגע.
דיברנו על כמה הופעות שאמורות להגיע, השמעתי לה כמה להקות שהיא לא הכירה בזמן שהיא השמיעה לי סיגנונות חדשים של מוזיקה שהם לא בדיוק כוס התה שלי..
אבל יודעים מה? לא היה לי ממש אכפת. כי הייתי עם דנה, אני והיא והכל האטמוספרה והחיבור שלנו.
דיברנו גם על משפחה, טיולים ואז הגענו לבני זוג ואיך לא:
The Juicy Part.
היא דברה על החוויות שלה כנשלטת ועל קשרים קודמים ובני זוג שהיו לה והציגה את מה שהיא עשתה ומעניין אותה לעשות בתור שולטת.
באתי להגיב לדבריה ואז היא שאלה מנגד על הניסיון והחוויות שלי ומה מעניין אותי, לא חשפתי את הכל כי פחדתי להלחיץ אותה כי היי: בכל זאת לא רציתי שהערב הזה יגמר עכשיו.
״זה פחות ממה שזכרתי, הייתי בטוחה שתהיה יותר מרשים, יותר.. מיני.
זה באמת הכל?״ שאלה בערשת פנים מבואסת ומופתעת כאחת.
״אממ, יש את ההרחבה האנאלית שאמרתי לך שאני אוהב, אממ ויש את הסטרפאון שתמיד חלמתי לנסות ו..״
״ו..? -שפוך, דבר! למה אני פה?״ הגבת בסקרנות מעט תוקפנית, ״השפלתי מבט במענה :״אני לא יודע דנה זה מביך לשתף את זה.. את תסתכלי עליי אחרת לגמרי😣״.
״אתה לא מוזר ואתה לא תלחיץ או תפתיע אותי קטנצ׳יק, אנחנו במקום בטוח ביחד- דבר אליי..״ החיוך העדין והעיניים הנוצצות על הפנים שלך התחילו לשכנע אותי.
״אממ אמממ.. אממ דנה, אמממ אני אהה איך אני מנסח את זה במילים?🫣😶🌫️😅😅״
סימנת לי עם יד אחת ועיניי עגל להמשיך ולהוציא החוצה את מה שאני מסתיר ממך.
הצבעתי נבוך על היד שלך, לא הבנת שאני בעצם מצביע על האצבעות שלך.
״הטבעות שלי? מה איתן?״, ״לא בדיוק, אלו גם הטבעות שלך אבל זה לא בדיוק.. אממ זה לא רק..״
אני לא מבינה על מה זה.. - אתה יכול כבר להגיד לי על מה אתה מדבר?! זאת הכף יד שלי?? מה זה???״ חצי התעצבנת עליי והרגשתי בנימת הקול כיצד את מתחילה לאבד סובלנות כלפיי.
״אל תכעסי דנה(!), אמממ אהה, אוף. אהה, טוב את אממ-״, ״נו מה?! מה זה?? תגיד לי כבר! אני עוד רגע מורידה לך איזה אחת!״ התפרצת עליי וראיתי את התיסכול שלך נהפך לכעס
״יש לי הנד פטיש דנה!!!״
בין רגע הבעת הפנים שלך השתנתה מעצבנית למופתעת, מבולבלת ונגיעות של רתיעה, ״תסביר.״ דרשת.
״טוב אממ, נכון כמו שיש את הקטע של הפוט פטיש?״ ״אוקיי״ הגבת מצפה לתשובה סוף סוף: ״אז כמו שיש אנשים שיש להם משיכה מינית ופטיש טוטאלי לכפות רגליים.. יש לי את אותו הדבר עם כפות ידיים, הצורה, האורך, הלפיתה שלהן, עם טבעות מסוימות או לק מסוים..״ עניתי.
״וזה מדליק אותך? עד כדי כך?״ שאלת בפליאה.
״כן.. 🫣🙊״ עניתי נבוך,״ברמה שמבחינתי זה יהיה שווה בעוצמה לסקס או לזה שתפתחי לי את התחת ותרוקני אותי לגמרי..״
היית המומה. שוק מופתע תוך כדי שאת נועצת מבט בפרצוף הנבוך שלי, מדי כמה שניות ניסיתי להרים מבט ולהביט בך אבל הייתי נבוך מדי והמבט שלך הקפיא לי את הדם.
בין המבטים שהגנבתי והצטלבות עם שלך, שמתי לב שהבעת הפנים שלך משתנה מ״what the actual fuck?” לריגוש מסוים, כי המבט שלך נהיה יותר חם ושובב והחיוך העדין גם התגנב לפנים שלך.
״אז..
אתה רוצה את זה?🤔״ הושטת את כף ידך מולי מציגה יד מושלמת, סגרתי את הרגליים ורכנתי מעט קדימה לכיוון היד שלך כדי להסתיר את הזקפה שהתמקמה לה בין הירכיים שלי.
הנהנתי לחיוך אחר מבט חטוף על כף היד שלך ומיד החזרתי את מבטי אל הרצפה.
נראת משועשת, ״ואת זה?😜🤭״ ואז קלטתי שכף היד שלך סימנה לי עכשיו ללכת להזדיין,״ כ-כ-כן.. דנה״ הייתי אדום. הרגשתי את החום בפנים מהגברת זרימת הדם.
החיוך שלך היה זחוך ופרוס אל כל עבר, נראת מרוצה למדי מעצמך,״ואיפה הקטן שלי ירצה אותן?😏״ שאלת,
״בכל החורים שלי דנה..🤒🤐🙊🫣🫣״ הייתי נבוך ברמה שרציתי רק להסתלק ולהקבר בחול
״איפה? שאלת במבט בוחן ומשועשע
”אני רוצה שתכריחי אותי למצוץ ולהתעלס עם האצבעות שלך ושתזייני לי את הגרון עמוק כמו שולט שדוחף זין ענק וארוך לגרון של הנשלטת שלו😳, שתרחיבי לי את התחת כדי שכל הידיים הסקסיוצ האלו שלך יוכלו לשלוט עליי מבפנים תרתי משמע ושתהיי הכי קרובה ללב שלי- יותר משכל אחת הגיע איתי עד היום דנה!״
הייתה שתיקה מביכה אחרי שיצאתי בהצהרה הזאת.
את רק חייכת חיוך מרוצה וסקרן, הספיק מבט אחד כדי להבין שהגלגלים בראש שלך כבר רצו רחוק מהשיחה שלנו.
״אפשר לסדר משהו..״
הגבת ועברת ללגום עוד שלוק מהבירה שלך.
ו..
המשך יבוא ;)
קשה.
מאז שאני זוכר את עצמי עמלתי ושקדתי על מנת להגיע לאיפה שאני היום.
הגעתי, אני פה. האם אני מפנים שאני פה?
טוב, אני מתקיים פה וההפנמה הינה חלקית בלבד..
- זה נחשב?
אני עובד קשה כדי שהכל יעבוד אבל כמות החזיתות לעימות לצד סך היכולות וההתמודדויות; הם קצת יותר מדדי לפעמים.
מתגלגל, חי, עובד, כואב ומתרגש לעיתים תכופות מדי.
זה נחשב שאני חי?
שאלה טובה, תשובה אני מניח שתהיה לי בהמשך.
