עששית.

הלב שלי צורח.
צווח בשקט, בחרישות
כדי שלא תשמעי.

שלא תשימי לב, שלא תדאגי:
שלא יצא מצב בו תרגישי יותר,
שלא יתווסף מרכיב נוסף לסלט הרגשי שלך.

אני דואג.
הלב שלי כוסס ציפורניים מרוב הדאגה, עוד מעט לא יוותר לו מה לכסוס והוא יחל לבצע קניבליזם.
או שהוא כבר התחיל?..

אני כבר לא יודע..

אני רק יודע שאת רחוקה.
הלב שלך רחוק ממני.

אם הרגשות שלנו הם אש, ונעקרת ממני: ולו לזמן קצר         - עוצמתה יורדת בחצי.
כי הבית של הרגש שגידלנו וטיפחנו יחדיו, הקירות היציבים והברורים הללו: נעלמו איתך כמו אש הרגש.

אנחנו רחוקים ומנותקים

אני לא יודע לכמה זמן תבחרי להשאיר את האש שלך מופרדת מהאש שלי, או שמא אולי תבחרי לכבות אותה ולעולם לא להביט לאחור..

אי הוודאות, העדר היציבות והביטחון: נוכחים כאן לבטח.

זר היה קם והולך,
בורח,
נס על נפשו לקרקע יציבה יותר.

אבל אני לא זר,
איני בורח.
לא ממך, מן הרגש, מן האחריות וממה שבנינו לעצמנו כאן.
אני יודע ובטוח בכך שאני אוהב אותך יותר מכפי שאני אוהב את היציבות הרגשית שלי.
יותר מאשר שאני חפץ במענה על השאלה "האם תבחרי לתת לאהבה הזאת שלנו להמשיך ולתקיים?".
אני חפץ בך יותר מאשר שאני חפץ בכל התפאורה והעזרים הללו.
אחרי הכל:

את ההתחלה של הכל,
את הסוף של הכל..

- את כל מה שאני צריך,
כל אשר חפצה נפשי.

Don't be afraid, I'm by your side
So strong in mind, we'll take their hearts by storm
And no amnesty for our enemies
I am your shield and sword
Just carry on until the day is won
All hail the vault, we bow to none
And I am here to heal
You have to know
I'll treat your bleeding wounds
Endure the pain, take all the strain
.All doubt denied, grace will abide

No oblivion
I've seen your darkest days
We've been through hell together
A proven bond forever true
To ourselves
There's no denying
I am the last resort
This pure commitment is so firm
My iron will undying

קראתי שוב את הברכה הזאת כי הברכה הזאת ריגשה אותי, במיוחד מוען ההודעה.

ואז תהיתי לעצמי: שאני אמצא "את האחת ותהפוך למלך" או "תמצא את האחת ותהפוך אותה למלכה"?🤔

אני יודע כבר מה אני מעדיף. 😌

אני תמיד סקרן.

תמיד מחפש משהו חדש ללמוד, משהו להעשיר את עצמי באמצעותו: כלי עזר לצמיחה ולשינויי תפיסות מחשבה שלא בהכרח מתאימות לי.

היום קראתי על שולטת שעניינה אותי כבר כמה זמן,

היא אמרה שהיא מצאה דרך לשלב NLP בשליטה שלה בשביל למנף את העומק בסשן.

כשסיימתי לקרוא את זה הרגשתי שאולי זה מה שחסר לי.

אולי זה ממש לא.

הרי אני מכיר את הצדדים בי אחרי תהליכים טיפולים כאלה ואחרים של הכרה וקבלה עצמית בשמונת השנים האחרונות.

אני מכיר את הדיכוטומיה המטורפת בין הרגשות והתפיסות הפנימיות שלי בנושאים השונים, אני יודע שהיא קורעת אותי מבפנים מדי יום ביומו.

אני יודע שהמורכבות שלי, של הרגשות שבי:

הן הגורמים שמרסקים אותי ומחיים אותי כל פעם מחדש.
אבל מעצמי אני דורש המון ורוצה המון.
צריך המון.

ולא, אני לא מתפשר על האיכות.

הייתי פעם בשלום ובאינטגרציה שלמה עם כל הרבדים של עצמי, אבל לא הגעתי ליעדים שסיפקו אותי: אז פירקתי את זה לגורמים.

- כשאני נוכח לראות שמשהו לא מקדם אותי ולא מפתח אותי בכיוון בו אני חפץ; אני לרוב לא אדבוק בו.

אני אדם של פרקטיות, אז אם זה לא מקדם אותי בשום צורה- זה כנראה לא יהיה כאן הרבה זמן.

עייפות החומר.

גמרתי את עצמי לחלוטין בשלושה שבועות האחרונים, לא הגעתי ליעדים שהצבתי.

אבל הם עדיין ניצבים בעינם.
המחיר הוא עדיין אותו המחיר.

טבע העבודה נשאר בדיוק כפי שהיה לפני כן, אבל שני דברים לעולם אינם מפסיקים לגדול:

הכאב הפנימי שאין לו מזור ומרגוע,
ורף הדרישות והציפיות שלי.

את ממיסה אותי כל פעם מחדש.
החום הזה שכל כך לא מובן לי בעולם, בעולם שהוא לא בהכרח קר- אלה עולם שהוא לא חם, לא אוהב ועוטף מספיק כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה.

כל שיחה וצחוק קטן שיש בינינו, התגרות או הקנטה לבבית; כל סימן חיים ונוכחות ממך- גורמים לי להיות קרחון..
החום שלך ממיס אותי יותר ויותר ככל שעובר הזמן.

מוח חושב שיש לך מזימה, מזימה להמיס את לב ולאחסן ולכלוא אותו בצנצנת ולשמור אותו כגביע על מדף ולימים להפטר ממנו כשתשתעממי מנוכחותו.

ואני? לא אכפת לי.
אני חושב שהוא צודק בחששותיו ופחדיו- אבל מרגיש שהוא טועה במקרה שלך.
אני בוחר ורוצה להיות כולי שלך כל יום מחדש.

אז היום אמרת לי שגם אצלך הלב נמס..

ולפתע הרגשתי איך הלבבות שלנו נמסים לאיטם ומתאחסנים לצנצנות וימסרו האחת לשני בבוא העת.

ואז זה הכה בי.
המחשבה שאנחנו לא צריכים להתחיל להמיס את הלבבות שלנו לשם איחסון; כדי לתת אותם אחת לשני, כי אנחנו כבר לב אחד מבחינתי.

אני פשוט רוצה ושמח להיות הכי קרוב אלייך שרק אפשר,

אז בזמנך, כשתתני לי את העונג והזכות הזאת:

אערבב לנו את נוזלי הלב האלה שלנו לכדי כלי אחד שיהיה גדול דיו להכלת כל האהבה הנוזלית הזאת שלנו.
ואז נחשוב ונעבוד ביחד על יצירה; נעשה לנו ציור שנרצה לצייר ביחד- בלי לחשוב יותר מדי.

ציור שיעשה עם התערובת לבבות הזאת שלנו; תערובת שהיא כבר מזמן לא תערובת לבבות, אלה לב גדול אחד, מומס, חדש ומדהים לחלוטין..

מיום ליום אני אוהב אותך יותר,

רוצה אותך יותר.

יותר מכולם ומהכל,

כי את שווה את זה..

אם יהיה לי אותך, אז מבחינתי

- יהיה לי את כל העולם אצלי ולצידי.

אם תהיי לצידי ובחיי באופן כללי,

בתור חברה טובה ובת אדם; אפילו לא כבת זוג

- כל העולם יהיה מונח לרגלי ויחכה שאקח ואקטוף אותו.

כי איתך?

The world is mine for the takin'..

ובתמורה, זה אומנם תשלום קטן;
אני אתן לך את כולי ואת כל מה שאני יכול

- אותי,
את גופי,
את נשמתי,
השעות הקטנות והלא פרופרציונליות מהיממה שלי.

אני אתן לך את כל העולם אהובה.
גם אם לא באותו הרגע..
- אני אדאג שתקבלי אותו.. כי נתנת לי את עולמי שלי, אותך, את עולמך..

אז הרי לך, עולמי.

אומנם הפסקנו בסגר הראשון, אבל אני עדיין מתרגש מהמילים.. מהרגש שהוצאנו ממני.

I share my brain with a monster made out of an unending fire, of an all consuming emotions.

I share my being with a monster that is made out of flames, out of emotions.

Unwavering, reluctant emotions.

It burns away your mind, your control and common sense.

It rubes you of your feature and dreams, throws away your ability of making a choice and planning anything

- because all it desires,

all it wants:

Is to feel.

It want to feel love,

to feel desired,

to feel wanted..

belonged.

הסברתי וכתבתי פה מדוע קראתי למשתמש שלי כמו שקראתי לו.

אולי לחלקכם זה יהיה חנוני מדי, אולי חלקכם תתחברו דווקא.

אם יצא לכם לשמוע פעם או פעמיים על נושאים כמו אסטרונומיה או קוסמולוגיה, הגיוני שנתקלת מתישהו במונח "מגנטר".

מגנטר הוא כוכב נייטרונים והוא נוצר משאריות של פיצוץ סופר נובה של כוכב הגדול פי כמה וכמה מהשמש שלנו.
בעיקרון אם מגנטר יהיה קרוב אליכם פחות מאלף קילומטרים אז המולקולות שלכם יהפכו ללא יציבות ואתם תתחילו להתפרק לחלקיקים עם כל מילימטר שהוא יתקרב.

הוא אחד הדברים ההרסניים והחזקים ביקום הזה
אבל מה קורה כשמגנטר פוגש חור שחור?
שהוא גם כוח הרסני שאין לזלזל בו בשום צורה שהיא- מדובר באחד הדברים החזקים שקיימים בקוסמוס שלנו (כידוע לי לפחות..).

אפשר לומר שיש פה כמה משתנים בעייתיים בהעדר נתונים מספריים.
אבל אם הם יפגשו: הם יתמזגו לאט לאט וסביר להניח שבמרוצת מיליארדי השנים החור השחור יתחיל לאכל את המגנטר ובסופו של המגנטר- ההרסניות של החור השחור תוגבר.

ישלחו בגלקסיה גלים שיפריעו לרצף וקיום הזמן והחלל, אופק האירועים של החור השחור יתרחב והוא פשוט ימשוך ויבלע לתוכו כמות גדולה בהרבה של כוכבים ועצמים מהחלל.

בשורה התחתונה:
התוצר של המיזוג הזה יתחיל לאט לאט לבלוע את כל גלקסיית שביל החלב.

אז בעיקרון זה תרחיש הרסני במימדים שקשה לכמת, וההשפעה שלו אדירה.

המגנטר בפני עצמו הוא פסיכי מספיק.

ועכשיו להסבר לגבי הקשר לשם.

מצד אחד, אני לא רוצה לנכס לעצמי את החור השחור כי זה סופר שלילי בקונוטציה ואני לא ממגנט ובעל כוח כה רב כמו המגנטר.
מצד שני, עוצמת הרגש שלי כן יכול להיות הרסנית באותם קני המידה לפעמים.

אז בעיקרון אם האיחוד של השניים יהיה כל כך קטסטרופלי ואימתני, יבלע כל כך הרבה ויפריע לרצף הזמן והחלל:

אני חושב שבהנתן מצב בו אני גדוש מספיק רגשית, זאת יכולה להיות הקבלה מטאפורית נכונה.

אבל אני רוצה לחשוב תמיד על הצד החיובי אז אני מקווה שאני יכול להיות התוצאה השלילית, ההופכית ממאורה שכזה. בהשפעתו הרעה לפחות, ולהפוך אותה להשפעה חיובית.

כי בהנתן הרגש, כשיש לי המון ממנו בעומקים ומגניטודות שהן לא נורמלים:
הוא ללא ספק כוח שאין לזלזל בו.

וכל אדם הוא עולם ומלואו ובתוך הקוסמוס הזה כולנו מתקיימים ונעים.

אפשר לומר בעיקרון שההפך מאירוע כזה הרסני יכול להיות תולדה של דברים חדשים ביקום, כאלה שטרם נראו או הוגדרו.
דברים שלא כומתו או לא בהכרח עונים לחוקי המדע והפיזיקה הידועים לנו.
וזאת הסיבה שבגינה חשבתי שמתאים ששם המשתמש שלי יהיה יענה איכשהו לכותרת:
The Negative Result Of
A Magnetar & A Black Hole
אבל אין דרך קצרה לרשום את זה מלבד הדרך בה זה כבר רשום 😆