אני תמיד סקרן.
תמיד מחפש משהו חדש ללמוד, משהו להעשיר את עצמי באמצעותו: כלי עזר לצמיחה ולשינויי תפיסות מחשבה שלא בהכרח מתאימות לי.
היום קראתי על שולטת שעניינה אותי כבר כמה זמן,
היא אמרה שהיא מצאה דרך לשלב NLP בשליטה שלה בשביל למנף את העומק בסשן.
כשסיימתי לקרוא את זה הרגשתי שאולי זה מה שחסר לי.
אולי זה ממש לא.
הרי אני מכיר את הצדדים בי אחרי תהליכים טיפולים כאלה ואחרים של הכרה וקבלה עצמית בשמונת השנים האחרונות.
אני מכיר את הדיכוטומיה המטורפת בין הרגשות והתפיסות הפנימיות שלי בנושאים השונים, אני יודע שהיא קורעת אותי מבפנים מדי יום ביומו.
אני יודע שהמורכבות שלי, של הרגשות שבי:
הן הגורמים שמרסקים אותי ומחיים אותי כל פעם מחדש.
אבל מעצמי אני דורש המון ורוצה המון.
צריך המון.
ולא, אני לא מתפשר על האיכות.
הייתי פעם בשלום ובאינטגרציה שלמה עם כל הרבדים של עצמי, אבל לא הגעתי ליעדים שסיפקו אותי: אז פירקתי את זה לגורמים.
- כשאני נוכח לראות שמשהו לא מקדם אותי ולא מפתח אותי בכיוון בו אני חפץ; אני לרוב לא אדבוק בו.
אני אדם של פרקטיות, אז אם זה לא מקדם אותי בשום צורה- זה כנראה לא יהיה כאן הרבה זמן.
עייפות החומר.
גמרתי את עצמי לחלוטין בשלושה שבועות האחרונים, לא הגעתי ליעדים שהצבתי.
אבל הם עדיין ניצבים בעינם.
המחיר הוא עדיין אותו המחיר.
טבע העבודה נשאר בדיוק כפי שהיה לפני כן, אבל שני דברים לעולם אינם מפסיקים לגדול:
הכאב הפנימי שאין לו מזור ומרגוע,
ורף הדרישות והציפיות שלי.