עששית.

את הַאֵם הראשית הכרתי לפני מספר שנים, היא הייתה גרושה מזה מספר שנים עם שני ילדים שעזבו לפנימייה.
יצאנו למספר דייטים כי חשבנו שקשר רומנטי יהיה אפשרי בינינו על אף פער של 12 שנים שהיה בינינו.
לדאבוננו, קשר רומנטי לא צלח אך כן החלטנו להשאר חברים ומשם החברות והאהבה ההדדית רק צמחה ופרחה ככל שהזמן חלף..

האהבה שלי אליה התעמקה ככל שהזמן עבר והיא ידעה עד כמה אני מעריך אותה, כמה הערצה היא מעוררת בי וכשהיה נדמה לי שהיא שוכחת מכך: דאגתי להזכיר לה זאת.
בשלב מסוים, לצידה של החברות העמוקה שלנו: התפתח גם מעין קשר הורי בינינו, מילאתי לה את החלל שנוצר לה בשל הריחוק מהילדים שלה; בעוד שעבורי היא הייתה הדמות האימהית איתה יכולתי לחלוק את התיסכולים שלי ולו האינטימיים ביותר- מבלי החשש מהשיפוטיות האגרסיבית מצד אימי האמיתית.

היא ידעה עד כמה מתוסכל הייתי מהחיים הרומנטיים שלי, עד כמה סבלתי בניסיונות לגור לבד מחוץ לבית ההורים וכמה השתגעתי כשגרתי בו.
היא ידעה גם על בעיית האוננות הכפייתית שלי ובמספר פעמים היא כבר הסכימה לשלוט עליי ולנהל אותי כ״עבד המין״ שלה, אך תמיד התקשתי לעמוד בדרישות והנהלים שלה בשל הריחוק הפיזי שהיה בינינו בשגרת היום יום.

יום אחד מתוך הסבל והמירמור שלי, בעודי מכורבל בחיקה ובוכה על החזה שלה כמו בן שש שחזר הביתה מהגן בוכה אחרי שהציקו לו כל היום- עלתה במוחי הברקה.
״אני אוכל אולי לעבור לגור איתך?..״ שאלתי בעודי מבחין בגבה המתרוממת שלה תוך כדי הניסיון להבין מאיפה צץ לי הרעיון.
״קטן שלי.. על מה אתה מדבר?״ שאלה במבט בוחן..

עניתי לה ״הרי לבד לא טוב לי, בבית לא טוב לי ואיתך טוב לי ואת מספיק אוהבת אותי: מספיק אכפת לך ממני כדי להעמיד אותי במקום ואת גם יודעת הרי על בעיות הויסות והשליטה העצמית שלי ואיך להתמודד איתן.. -אז מדוע שלא נעבור לגור ביחד? למה שלא נחייה בסימביוזה הדדית בה אני אדאג לך ואנעים את זמנך ואקל עלייך, כשבמקביל תחזיקי בי ״מהביצים״ פשוטו כמשמעו בצורה כזו שתנהלי לי את חיי המין שלי?..״

ראיתי את ההיסוס וההפתעה במבט שלה, כיצד שרירי הפנים התעוותו בעודה מנסה להבין את פישרו של דבר לעומקו.
״אתה בטוח?״ שאלה, ״מה אם תרצה פיתאום לצאת עם מישהי ולהביא אותה לחדר שלך? איך תסביר למה אתה גר עם אישה שיכולה להיות אמא שלך, שהיא לא אמא שלך(!)?.. מה נעשה אם הילדה שלי תחזור מהפנימייה? איך נתמודד ונסביר את המצב הזה?..״

חייכתי אליה עם דמעות בעיניים: ״לא אכפת לי אמא.. אנחנו נמצא פיתרונות להכל.. כל מה שאני רוצה הוא להיות איתך. להיות שלך ותחת ההנחייה והפיקוח שלך..🥺״

״בסדר״, היא ענתה לצד עצימת עיניים ממושכת עם אנחת תיסכול שלוותה עם גילגול עינייה מעלה באלכסון.

״אבל איך נתקדם מפה? מה נעשה כדי שזה יקרה ויצליח?״ שאלה, ״כי בכל הפעמים הקודמות אתה לא הצלחת להתחייב לתהליך במאה אחוז ואתה לא העברת לי שליטה מלאה לאורך זמן..
אם אנחנו עושים את זה, זאת צריכה להיות התחייבות מצידך. התחייבות אמיתית קטני.. כי אני עייפה מלנסות כל פעם, להשקיע כל כך הרבה אנרגיה וזמן ושאתה פשוט תשתין עליי עם היחס שלך״.
הסתכלתי עליה ברצינות ובהקשב מלא על מנת שתבין עד כמה אני רציני ואמרתי ״אם תרשי שאנחנו נעבור לגור ביחד ואני אכן אעבור לכאן, האם לא יהא די בהתחייבות כזו? במעשה שלי? גם תחשבי על זה לרגע: אם נגור ביחד ותהיה בינינו מערכת הכוחות הזו לצד העובדה שאנחנו ״תקועים אחת בתחת של השני״ ושאין כאן לאן לברוח, אז זה לא בהכרח אמור לעבוד?..״

היא שתקה, ראיתי כיצד הגלגלים רצו לה בראש. איך דעתה נרגעה והיא באמת התחילה לתת משקל ומחשבה להצעה שלי..
ואז היא פצחה פה אמרה:
״אתה תגור איתי ואני אוהב אותך, אני אדאג לך ואנחה אותך כמו הגור האבוד שאתה כ״כ בטוח שאתה. אבל, זה אומר שאתה גם תאולף: ביד קשה וללא רחמים! עבד, ילד קטן, גור אומלל, ״עבד המין שלי״; לא משנה ולא אכפת לי מה- אצלי פה? אתה תסבול. לא יהיה לך נעים ולא תהיה לך דרך החוצה מהקשר הזה איתי..
אם נמצא עורך דין במחיר סביר אנחנו נעגן את הקשר וההסכם בינינו בחוזה כתוב כדי שתבין את חומרת העניין ושהפעם זה ממש לא יהא משחק או ניסיון כמו הפעמים הקודמות.״

ארשת הפנים שלה הייתה רצינית, כבדה מעט אך גם עייפה לתחושתי גם מעט מרוצה משום מה.. בלעתי את הרוק שנאגר לי בפה מרוב שהוא היה פתוח בהלם מהדברים שהיא אמרה הרגע, מכך שהיא אשכרה נענתה להצעה שלי.

פייר? פחדתי.

חלק מהנשמה שלי אפילו שקשק בפחד.
כי אני ידעתי מי היא באמת.. הערכתי והערצתי אותה על יכולת ההתמדה שלה, על ההתמסרות והנתינה שלה כשהיא מחליטה שהיא ננעלת על משהו..

אך ידעתי גם כי מדובר על להב כפול, ידעתי עד כמה נוקשות הדרישות שלה יכולות להיות- ושאשלם לה בדם.. ולא תמיד באופן המטאפורי של המובן.

הנהנתי לאט לחיוב, החשש והפחד גאו בי.
״על מה בדיוק את מדברת?😅 יש לך כיוון לגבי מה בערך יהיה?.״
היא חייכה חיוך אדיש, כאילו מרוצה אך המבט החודר והקר שלה, בהה לי לתוך הנשמה מבלי להניד עפעף.. פחד כבר ציינתי?

״נתחיל מהדברים הברורים והפשוטים:״ היא הניפה את ידה לגובה הלחי שלה והחלה לימנות:

״כלוב הפלדה שהזמנת ואתה לא מצליח לשמור נעול עלייך? הוא יהיה נעול עלייך כל הזמן. כל היום וכל הלילה, חודש בחודש ולאורך כל השנה,״ התפרצתי וקטעתי אותה: ״ כל היום וכל הלילה אני מבין(!), כל החודש? סבבה- קבלת! אבל כל השנה?😥 זה לא קצת קיצוני?? ומה אם תראי שאת יכולה ומצליחה לסמוך עליי?..😥🥹״
היא התפרצה עליי בכעס ובמעין צעקה:

״אתה בא אליי בהצעה, מאצמע שום מקום(!), מבקש לגור ולחיות איתי מבקש את ההנחיה שלי כי אתה לא מצליח להחזיק את עצמך בידיים כי התולעת הוורודה והקטנה בין הרגליים שלך מנהלת לך את החיים! אז תגיד לי אתה ילד(!), אתה רוצה את זה?? את השליטה שלי?? את ה״הנחיה שלי״?!??״ מבטה העצבני היישר עצמו לכיווני
בציפייה לתשובה.

השפלתי מבט והנהנתי לחיוב אך צרחה כיווצה אותי במקום ״תסתכל לי בעיניים ותענה לי כמו שצריך ילד!!״, היישרתי מבט לתוך עינייה ואמרתי ״כן אמא״ עם מעין קידה לעברה.
״אולי מוטב שאתחיל לקרוא לך עבד או כלב ואוריד אותך על ארבע ואחייב אותך להשאר על ארבע עד שהמוח האידיוט שלך יבין לאיזה מן דרך חיים אתה נכנסתה הרגע!״ ירדתי על ארבע בתקווה שהעצבים שלה ירגעו כי התחלתי לפחד מהאנרגיות בחדר.
היא המשיכה:
״מה קרה שירדת על ארבע?? מה אתה מפחד חמודון??!? שתדע לך שזה לא יעזור לך(!) כי הדגדגן המוגדל הזה? הבדיחה הזו שאתה מעז לקרוא לה זין? היא עומדת להיות נעולה לאחורי סורג ובריח! 24/7/356! כל השנה ובכל שנייה! לא אכפת לי עד כמה אתה חושב שאתה אמין או עד כמה אני יכולה לסמוך עלייך שלא תפשל- הכלוב נעול עלייך כל הזמן!!
אתה תשאר בתלם לא משנה מה יקרה! ואני אוודא שזה יקרה..
הכלוב יהיה נעול עלייך בעבודה, בלימודים, בדייטים, בים, בבית פה איתי; בכל נקודת זמן בקיום שלך מעכשיו ועד שאני אמות- אתה תראה, תרגיש ותכאב את עצם העובדה שאתה שלי! נצרוב לתודעה שלך שאני המובילה כאן כי אני האמא שלך ושאתה העבד המזוין שלי!״

״למה היית חייבת להוסיף את ״המזוין״ בסוף?..😓״ יבבתי, זעמה לא איחר לבוא..

-״כי זה מה שאתה! כי אתה פרחח כפוי טובה! ואתה יודע מה? אנחנו נדאג לזה שאתה תהיה מזוין! מאחר ואתה תמיד כל כך אהבת ופינטזת על הפעם ההיא בה זיינתי לך את התחת: ברכותיי! מעכשיו כעבד שלי אתה תתחיל להנות משגרת טיפולים אנאליים היות וכל השנים האלו זיינת לי את המוח על כמה שזה גרם לך להרגיש כל כך כנוע ושייך אליי!!
אבל זה לא ייעצר שם בונבון…
אל תשכח שהביצים שלך יתמלאו ויתפחו, יהיה לי במה לשחק, מה למחוץ, למשוך, לנשוך ולהתעלל! אתה תתחרט שעברת את גיל ההתבגרות, שהביצים האלו נהיו כאלו רגישות..

אנחנו נחנך אותך מחדש ואתה תבין מה זה באמת אומר לעמוד בדרישות ולהגיע להישגים הדרושים..😏💜🖤💜😚
וכשתהיה ילד רע? אתה תקבל את הטיפול המקיף ו*העמוק* שילדים רעים שיש לי כל כך הרבה כוח ושליטה עליהם- חייבים לקבל.😌😈״.

עצמתי את עיניי בחוזקה וקולי נהפך צווחני וצרוד מהאימה שחשתי, ״את רצינית?!?😓😖😣😰 זה לא נראה לך קיצוני ומוגזם מדי אמא????😰😥😰😖😰😰״.
״מוגזם?..״ היא שאלה בתמיהה עם חיוך משתעשע שטיפס אל פניה ״לא, זה ממש לא נראה לי מוגזם כלבלבון.. זה נראה לי דווקא מאוד ראוי והולם😏
אני אפילו באיזשהו מקום די שמחה ומרוצה😁״.

״שמחה ומרוצה ממה?..״ שאלתי מנסה להבין למה היא התכוונה,

״מרוצה מהטוטאליות, מהכוח שנתת לי הרגע. מהעובדה שאני יכולה והולכת לחנך ולשקם את החינוך המיני הלקוי שלך🥹💗
כי עוד זכור לי שפעם רצית להיות גם קוקהולד.. ונחש מה?אנחנו נחדש את הבתולים שלך🤭 נרגיל אותך למעמד ולאורך החיים החדש שלך כעבד קוקהולד של האֵם הראשית😎😏😌״