בעלות.
מה היא בעלות עבורי?
ובכן, בעלות היא משהו שמתפתח ונרקם בין שני אינדיבידואלים, היא דבר מה שנרכש עם הזמן.
כך זה לפחות בעיניי בכל הנוגע לבעלות אמיתית ואוטנטית.
בעלות היא כשעל אף שאתה רחוק מהבעלים שלך, היא תמיד צפה ומרחפת בתודעה בראשך:
כשאתה בעבודה,
בלימודים,
סתם בבית בבישולים במטבח
או אפילו בזמנים בהם לא מדברים אחת עם השני כי היא עסוקה, על אף שהייתה חפץ בכך.
בעלות אינה מתחילה ונגמרת בעובדה שיש מישהי דומיננטית ששולטת עלייך, מחלקת לך פקודות ואתה מציית כמו כלבה טובה - לא, זה ממש לא זה!
בעלות היא גם לא כשאתה נועל את הזין שלך בכלוב ומוסר לה את המפתחות (על אף שזה יכול להיות נדבך לא קטן מהחוויה הכוללת).
בעלות היא כשאתה חושב עליה ומה היא תאמר, מה היא תגיב או מה היא הייתה מצפה ממך:
גם ברגעים שהיא לא לידך.
בעלות זה כשאתה אומר ומדווח לה דברים עוד לפני שהמוח שלך מצא תירוץ או סיבה מדוע לא לדווח או לומר לה את הדברים הללו, כי אתה יודע שהניהול וההובלה שלה עדיפים על פנייך - כי היא רוצה בטובתך, שכן אתה חפץ רק בטובתה.
אתה שלה והולך שבי אחריה כעיוור:
כי היא מה שטוב, נכון וראוי עבורך.
לא להפך.
כאשר אתה נעול ומת לאונן ולגמור בשביל לשכוח ממשהו שמטריד אותך אבל אינך יכול לברוח לאופציה הזאת כיוון שהזין שלך נעול מאחורי סורג ובריח, בנקודה הזו בדיוק- אובדן הבעלות על עצמך יהא באמת מורגש.
כשהזין שלך מתקשה, ממלא את חלל הכלוב לכדי אפס מקום ואתה בקושי מצליח לחשוב או לתפקד באופן רגיל מרוב הכאבים,
כשכל מה שאתה מסוגל לחשוב עליו הוא מתן הרשות מהשולטת שלך להורדת הכלוב למספר דקות על מנת שתשיב לעצמך יכולות חשיבה ותיפקוד כמו בן אדם נורמלי: לפחות עד שהזקפה תחלוף לה כי בקצב הנוכחי בוודאות תקבל סימנים סגולים (אם לא שחורים) על הזין הפתטי שלך שכותש עצמו כנגד סורגי הכלוב.
כשאתה לא מוכן אפילו להעיז לחשוב על לנסות לגעת בו או לאונן מבעד לכלוב, כי לימדו וחינכו אותך שאסור לגעת או לשחק עם רכוש של אחרים מבלי לבקש ולקבל רשות מהם
- אז אתה באמת ובתמים יודע שאיבדתה כל שמץ של אוטונומיה על עצמך ושאתה אשכרה עמוק בתוך הקשר,
החוויה המדהימה הזו שנקראת
בעלות.