MEGALOVANIA

Cat. 

Pussycat. 

ועכשיו ברצינות, למה לי להראות את הציצי או את התחת שלי? אני לא פה בשביל הבולשיט הזה. מי שנהנית מזה אני שמחה בשבילה, אבל זה יביא לי רק חרדה. 

.

עשיתי מנוי זהב... שוב פעם. 

החזרתי אותו בגלל סדרת הפוסטים הבאים שלי. אני רוצה לכתוב פה על בדסמ ומגדריות. משהו מטומטם אבל שמשום מה מלהיב אותי. 

אני חושבת לנצל את המנוי ולעלות תמונה ראשונה... 

אז מה דעתכם? ציצי או תחת?

אני מתחלפת... זה דבר שאני יודעת ומבינה היטב. 

אף פעם לא הבנתי מה גורם לסוויץ'.

למה בלילה אחד אני יכולה להנות כל כך מההשפלות המתמשכות, המכות או חוסר השליטה

ובלילה שני אני נהנית לעשות את אותם דברים נוראיים למישהו אחר?

האם זה קשור לבן אדם שמולי? כן. הפיזיות של הבן אדם קשורה לעניין.

לפעמים זה אפילו קשור למין שמולי: אני הרבה יותר אוהבת להישלט על ידי נשים. 

וכמובן, החיבור הרגשי והנפשי. אין משהו שיותר מחרמן אותי מלשמוע את הפילוסופיה בדסמ בזמן ה after care. אני יכולה להיכנס לmode בחזרה בתוך שניות. 

אבל הדבר שהכי משפיע עליי הוא הרצון שלי לשלוט בחיי. אם נגיד אני מרגישה מספיק מסופקת מהחיים או שאני רוצה לשחרר, אני רוצה להיות נשלטת.

אם אני מרגישה שאין לי שליטה בחיים -כמו אחרי פגיעה מינית... סתם דוגמא- אני רוצה לשלוט. אני מתכננת את זה, לומדת על שליטה יותר, עושה את מה שאני רוצה ואיך. 

אני השולטת, תציית או תשלם על כך. 

אני יושבת מול ארבעתם ומספרת על התקיפה שעברתי לפני שלושה ימים. מספרת בשקט על איפה זה קרה ואיך חברה השתמשה בעובדה שהייתי שתויה מהתחת בשביל לגעת בי. אני לא יודעת -בשלב הזה הבכי יוצא החוצה- איפה היא נגעה ומה היא עשתה במדויק - יש לי בלאקאאוט. אני לא יודעת אם זה נחשב להטרדה מינית או שזו פשוט הטרדה. זה לא משנה גם. אני רוצה לעזוב את זה ולתת לעצמי להבריא בשקט. אני כבר מנוסה ברודיאו, אני אומרת להם, אני אהיה בסדר.

אין לי למי לפנות לגבי זה- אני לא מאמינה שהמשטרה תגן עליי: יש מספיק חקירות שמתו תוך ימים ספורים בגלל חוסר ראיות. בנוסף, גם אם אנצח בבית המשפט, היא תיכנס לכמה זמן, שנה? חודשים ספורים? תצטרך לקבל טיפול? הרי זה ידוע שטיפול לא עובד "בכוח". אני מסבירה להם שהיא פשוט בת אדם חולה ואני לא רוצה להתעסק עם . 

אחת ניסתה להגיד לי מה לעשות, איך לשנות את עצמי בשביל שזה לא יקרה שוב.

השני עצר את הדמעות שלו. 

השלישית הייתה מסוממת מתרופות פסיכיאטריות ולא יכלה להגיב כמו שצריך. 

הרביעי כעס. 

"איך את לא עושה עם זה כלום?? לייז זו עברה פלילית!"

"זה לא משנה. אני רק רוצה לעזוב את זה ולהמשיך את חיי. היא תחייה את חייה ואני אחיה את חיי." 

"אבל זו ליטרלי עבירה פלילית! זה נגד החוק מגיע לה ללכת לכלא. מגיע לה לראות עד כמה חרא את מרגישה ומגיע לה להרגיש נורא כמו שאת מרגישה. את אפילו לא מתעמתת איתה על זה. היא תקפה אותך לייזי, תקפה אותך!" 

"היא חולת נפש. אני לא רואה סיבה לדבר איתה על זה. היא לא נמצאת בעולמנו ועדיף שכך. גם כשניסיתי לדבר איתה על זה היא אמרה שאני ממציאה. מול אנשים כאלו אי אפשר לדבר." 

"אבל המשטרה אמורה להגן עלייך!! יש אנשים שיכולים להביא אותה לצדק. למה את לא מספרת לחברים המשותפים שלכן? למה את מגנה עליה??"

"דיי, אני לא רוצה לחפור בזה יותר." 

"אבל זה לא פייר. זה לא פייר שזה קורה לך וזה-" הוא פשוט המשיך ככה, בזמן שנראה לי כמו שעות, עד שנשברתי. 

אז צרחתי. 

"אין לי למי לפנות לגבי זה. אין. אני לא מאמינה שהמשטרה תגן עליי: יש מספיק חקירות שמתו תוך ימים ספורים בגלל חוסר ראיות. גם אם אנצח בבית המשפט המפגר שלך, היא תיכנס לכמה זמן, שנה? חודשים ספורים? תצטרך לקבל טיפול שגם ככה לא עובד?! הרי זה ידוע שטיפול לא עובד "בכוח". היא פשוט בת אדם חולה ואני לא רוצה להתעסק עם זה כבר. עזוב

את

זה" 

החיבוק שקיבלתי אחרי, ממנו ומהאחרים, עזר לי יותר מכל דבר אחר שניסיתי. 

אם יש גברים, או נשים, שרואים את זה לפנמ שהם שולחים לי הודעה כלשהיא אני מבקשת שלא תשלחו לי כלום. תנו לי זמן להתעושש. 

בבקשה תקרא לי כלבה! 

בבקשה תקלל לי את הנשמה! 

בבקשה תצפה ממני לענות לך מנומס, כאילו אני הנשלטת שלך!! 

אני כל כך רוצה את זה... כדאי שאני אוכל לקטול אותך במילים. 

מי לעזאזל הרשה לך לקרוא לי כלבה ומי לעזאזל הכניס לך לראש שאני אענה לך בסבבה. אתה מגעיל אותי. 

כמובן שאני אענה לך מגעיל, נשמה של חיים. אני אתייחס אליך כמו אל אבק, כמו שמגיע לך. כל התהליך מענג אותי... חבל שזה לא היה כל כך כיף בהתחלה. 

ועכשיו ברצינות, אם מישהו רוצה מישהו לריב איתו וזה עוזר לו להוציא עצבים, מוזמן לכתוב לי משהו בסגנון הזה. אני אשמח לריב איתו, והרבה. כל עוד אין שום ציפייה למשהו מעבר. 

נמאס לי מאנשים שכותבים לי, למרות שביקשתי שלא יכתבו לי. 

אני לא רוצה להכיר פה. יש פה גברים (וכנראה גם נשים, אבל נשים לא כותבות לי) שהם toxic. הם מנסים למשוך אותך למלכודת דבש ולזוגיות ואני לא מעוניינת.

אני פה רק בשביל לקרוא פוסטים ודיונים בפורום. תנו לי לקבל השראה ותעזבו אותי לנפשי. לא אכפת לי שיש פה גברים שהם סבבה, לא אכפת לי אם אני מעניינת אותכם או שאני "מיוחדת". 

אני צריכה טיפים איך לשלוט בצורה יותר טובה, עדיף מנשים. 

תודה מראש 🌟

אני בדיוק סיימתי לקרוא את הספר ערות. ספר מרתק, נראה לי הראשון מסוגו בארץ. אני אוהבת להחשיב את הספר הזה למחקר איכותני על נשים, על מיניותן ועל ההתמודדות עם הנורמות החברתיות אשר קשורות לנושא זה. 

הבעיה שלי היא עם הספר הזה זה שאין בו מספיק נשים בגילאים שלי.

אני יודעת שאני צעירה. אני יודעת שאני לא יכולה להחשיב את עצמי כבתור מישהי שיש לה ניסיון חיים, שלא לדבר על ניסיון מיני. תאמינו לי שאני יודעת. 

יחד עם זאת, אני חושבת שמספיק התנסתי בשביל לדעת שבמקום מסוים, הפרספקטיבה שלי יכולה להיות יותר בריאה מאשר חלק גדול מהנשים שם. זה מתבטא בשני הבטים מבחינתי: הביטול העצמי והאורגזמות. 

אני לא מסכימה לבטל את הרצונות המיניים שלי. גם כשאני סאב, כשאני נותנת את גופי ונשמתי לבן אדם אחר, אני קודם כל צריכה לסמוך על הבן אדם ורק אז זה יקרה. בונילי, אם אני לא ארצה לפתוח את הרגליים, אני לא. 

אני יודעת שזה ברור, אבל גם מתגובות שיוצא לי לראות פה וגם מתוך הסיפורים של הנשים האלו, זה נראה שזה לא ברור לכולן. זה עצוב. 

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא האורגזמות. זה מרגיש שלהרבה נשים יש את המרדף הבלתי נפסק אחריהן: איך, מתי, עם מי, למה הוא לא נותן, איך הוא כן נותן, צריך ביטחון בשותף או לא, להסתיר או לא, אורגזמה נרתיקית או דגדגנית ועוד ועוד ועוד... 

למה אורגזמה כל כך חשובה? 

בשבילי היא רק בונוס נחמד וזהו. היא לא העיקר. 

נהנית בסקס? השותף היה מתחשב? או להפך, השותף היה סדסיסט אנוכי אבל זה בדיוק מה שרצית? היה חיבור? הגעת לסיפוק נפשי ופיזי? ושוב, נהנית בסקס?? 

זה מה שחשוב. 

כל מי שהתכתבתי איתו אמר שאני נשמעת כמו כלבה. 

או קרה לחלוטין. 

או בראטית. 

תבחרו אחד, להנאתכם (:

אני חייבת להגיד שזה נשמע לי מוזר. נכון, אני כותבת במחשב בצורה מאוד ספרותית, כמו שאני לרוב כותבת פה. זה אימוו מבחינתי לכתיבה נכונה ואקדמאית. יחד עם זאת, בחיים האמיתיים אף פעם לא אמרו לי את זה. 

מקווה שיהיו בקרוב ימים יותר נעימים לכולנו, תשמרו על עצמכם.

יצאתי כלבה. 

לא הייתי צריכה להיות כל כך קשה, למרות השנאה האיומה שלי לתופעה. 

יופי גאון. 

אני בטוחה שיש הרבה מאוד סבל משני הצדדים.

מצד אחד הנשים מרגישות כמו מוצר וזה מעצבן. מאוד. אנחנו הרבה יותר שוות מזה. 

מצד שני הגברים נעשים יותר ויותר נואשים כי אף אחת לא עונה להם ומחליטים לשלוח לכל אחת, העיקר שמישהי תענה להם. 

...וזה לא כל הגברים כמובן. קיבלתי היום שתי הודעות ממש מתוקות, אמיתיות ואכפתיות. זה פשוט מרגיש לי כמו הרוב.

אני מקווה בשביל כולנו שהמצב ישתנה.