למזלי הרב, זה לא קשור לmizu... למרות שיכול להיות שאני אספר עליו מתישהו. איך אני מכניעה אותו לרגליי ואיך אני רוצה ללמוד עוד על עולם השליטה בגללו.
כמובן, מדובר על משתמש פה בכלוב. אני לא זוכרת את הכינוי שלו וזה גם לא מעניין אותי. הוא כתב לי מלפני חודשים אם אני רוצה לשמוע את הסיפור שלו והבטיח ערים וגבעות. סיפר שזה קשור לאמא שלו. נקרא לו boi.
לרוב אני לא עונה "לא מעוניינת" או "לא תודה". אני מנסה להגיב לכל מי שכותב לי, גם אם זו הודעה קצרה ועניינית. זה פשוט נראה לי כמו הדבר הנכון לעשות. בזמן האחרון אני פשוט עונה "למה לי?
למה?
למה לתת לך סיכוי?"
עד שהם נכנעים.
לו אפילו לא עניתי. הוא לא נראה לי שווה את זה.
בפעם השנייה ש boi כתב לי, רציתי לראות מה הסיפור הנוראי. התירוץ שלי הוא שעה מאוחרת וטמטום.
boi התחיל לאט עם הסיפור. כותב הודעה הודעה, כל כמה הודעות מפסיק כדאי לראות את התגובה שלי, עד להודעה שבו הוא מגיע לשיא של הסיפור עם האמא. מספר על איך האמא הרגישה, מה היא עשתה, למה.
ברגע הזה הבנתי שיש 2 אפשרויות לסנריו שקורה כאן:
הראשונה היא שזה סיפור אמיתי ומי שכותב מאחורי המקלדת עבר גילוי עריות לא מעובד מספיק, עם אמא דפוקה בשכל. שההתכתבות בנינו הכי כמו trophy של רוצחים סדרטיים: זה מה שגורם לו לחיות את הרגע שוב ושוב.
Hell, גם אם זו פנטזיה שלו וזו הדרך לחיות אותה.. זה יותר טוב, אבל עדיין דיי נורא. הפנטזיה הזו יכולה לרדוף אותו ולהקשות עליו להכיר אנשים פה ובכללי. עובדה שבמקום לכתוב לי כל הודעה אחרת, הוא רצה לספר לי דווקא את זה.
הסנריו השני זה ש boi הוא טרול שפשוט צחק עליי את נשמתו.
בכל מקרה, אני מרגישה כמו מטומטמת. זה באמת היה מטומטם מצידי לענות לו...
אני כותבת את זה
א. בשביל להוציא קצת עצבים על זה. זו הייתה טיוטה שלי הרבה זמן וסוף סוף הרגשתי בנוח להוציא אותה לאור.
ב. שאנשים ידעו ש boi קיים. שלא ירגישו מטומטמים כמוני ולא יתנו לו את הסיפוק.
האם זה הצד הנכון? לא יודעת.
