אז הבטחתי לכם לפני כמה פוסטים שאני אחקור קצת את הכלוב. אעשה בו את הסקר שלי ואראה את ההבדלים בין הגברים לנשים, שולטים ונשלטים, מבוגרים מול צעירים.
אבל מי אני שאגיע למסקנה? אני משוחדת.
הרבה יותר קל לי לראות את הצד של הנשים מאשר של הגברים. אני חושבת שקלטתי את זה ברגע שראיתי שלא אכפת לי אם נשים בוגדות, אבל ברגע שגברים בוגדים אני נגעלת. למה? כי אני אישה? כי זו פנטזיה מחרמנת ואני יכולה לראות את עצמי במקומן? כי זה נוגע לי בנקודות הכי רגישות שיש לי?
זה לא אומר שגברים פה לא יכולים להיות חארות ומטומטמים. הם כן. מאוד.
זה רק אומר שאני גם כזאת.
חושבת לכתוב במקום על החוויות שלי עם מיזו. על האיבקות התמידית והמחרמנת בנינו, על השליטה בחיי היום יום, על הניסיון לאזן ביניהם לבין אהבה.
חושבת לחזור לזה אחר כך ובינתיים לבטל את המנוי. אני רוצה להתבשל על זה ולחזור לזה יותר חכמה וקצת פחות נובית.