לפני 4 שנים. יום חמישי, 28 ביולי 2022 בשעה 19:36
היום יום הולדתה של חברתי, מאז שהיינו יחד ביום הראשון בכיתה א'. עד עתה.
עם חלוף השנים הקשרים הצטמצמו למפגשים בימי הולדת. לעיתים בחגים.
התארגנתי על היום....גם היא, הבנתי, רצתה לספר לי משהו ואמרה "כשנדבר ביום ההולדת"..
ואז צלצל הטלפון, על הקו אחותה...היא הלכה לעולמה.
כן
ידעתי שיקרה מתי שהו, הין לא מעט בעיות,
ועדיין
הידיעה ממש מטלטלת . פתאום כל הנידנודים , ה'צחוקים' על חשבונה , השריטות והחרדות שלה, לא נתפסות מוגזמות אלא מעוררות געגוע...באמת הייתה כולה לב ואמונה עיוורת ותמימה בבני אדם.
וההבנה שמעולם לא ידעתי להביע זאת בפניה
עד כמה מעריכה את החברות והידידות.
וההמתנה להיום לחגוג יחד זה משהו שכבר לא יקרה לעולם.
למה רק כשמאבדים , אנחנו מעריכים את מה שהיה???