מילה טעונה עבורי. מושג טעון.
הדבר הכי משמעותי שהיה לי בילדותי,
הרגשתי שהיה הכי מפרגן, אוהב, גאה,
אבל
קפדן וקשוח.💪
הנדנדה הזו בין מה שנתפס בעיני כקצוות-
גאווה עצומה בקצה אחד
מבחינתי קבלה הכלה ואהבה,❤️
ביקורתיות ושיפוטיות בקצה השני
מבחינתי אי שביעות רצון, חוסר קבלה
משהו מקולקל, שצריך לתקן, לשנות לשפר
עד שיהיה ראוי...לאהבה?👿
ומאז
קשה לי , בכל כך הרב מובנים ואופנים
הצורך התמידי להיות הכי ראויה, כי מי לא רוצה שיאהבו אותו. זה מאתגר ומתיש כאחד
וההתקוממות העזה שלי על שאין מקבלים אותי כפי שאני.
מה שגורם להרגיש פחות ראויה. פחות אהובה.
אני יודעת שאני הרבה הרבה יותר שווה ,
לא רק ביחס לקרדיט שנותנים או לא נותנים לי
אלא ביחס לעולם בכלל
מותר לי קצת לנפנף בזה מבלי להחשב יהירה, ולחטוא בחטא ההיבריס
וזה בלשון המעטה , (ומי שמכיר יודע היטב עד כמה.)
וגם אבי אמר לי בזמנו,
"לזכותך יאמר שאינך חוזרת על טעויות, אין ספק שאת לומדת מהר
הבעיה
שאת ממציאה חדשות כל הזמן"
שוב בעיה. אני הבעיה .😔
אין מצב לנצח את זה, או שאהיה שיקוף והדהוד של מה שאחרים חושבים כנכון
או שאהיה בעיה, שצריך לתקן.
מילכוד 22 שלי
עדיין לא הצלחתי לפרק את המוקש הזה.
מחשבות הללו, עולות בי בעת האחרונה יותר ויותר
על הפספוס הנורא של אבא, בעיקר שרואה איך הבת שלי מתייחסת לאביה, רואה ושומעת איך בנות אחרות מעריצות את אבא שלהן
יכולתי פשוט לקבל את הניסיונות שלו שבאמת הגיעו ממקום דואג ואיכפתי
גם אם לא קיבלתי, לפחות הייתי מעריכה אותו בזמן אמת.
ואוהבת אותו כמו הבנות האחרות
במקום זה
מרדתי, התנגחתי , נטרתי, חששתי , הייתי ממש מבועתת ממנו אפילו לעיתים
וכל זה התכנס/מתכנס לתחושת חוסר אהבה ...
ולחשוב שכך עד עצם היום חשה כלפי כוח סמכות ושליטה
קצוות:
תותים וקצפת vs מכות....
* ועדיין מחפשת שולט, מעניין אם פשוט מנסה לרבע את המעגל, או לבדוק מי אוהב אותי באמת. אותי האמיתית לא הגירסה המתוקנת לדעתו של מאן דהוא
# נדודי לילה