שאלה ותיקה כימי הבדס"מ...
לאלץ מישהו.י לבצע פעולה, אקטיבית, או פסיבית, נניח לספוג דברים. הצלפות, סטירות, יריקות, ועוד הרבה
הייתי כותבת כיד הדמיון הטובה , אלא שהדימיון כבר מזמן הלך לטייל במקומות אחרים.
הכל חוזר על עצמו, באופן שמאפשר להפיק חוברת הוראות והנחיות ...ולעקוב במדוייק והנה נולד שולט או שולטת במזל טוב.👿
יש מתוחכמים יותר, שבהחלט מעוניינים בנשלט.ת, שעושים דברים כי הם עצמם רוצים, מבלי בקשה של השולט.ת,
ולא כי הורגלו, אולפו או נכפו ואומנו. או עמ לרצות.
אין לי מילה אחת שלילית לרצון פנימי עמוק לתת להעניק לשרת לפנק לענג מישהו
אלא
שבעולם הרחב קוראים לזה אהבה.
זה בדיוק מה שאוהב עושה עבור נשוא אהבתו.
כן
המילה הוונילית הזאת, רחמנא ליצלן .
אז איך מישהו בכלל מצפה למשמעת וכניעה שמגיעה מהמקום העמוק הזה במפגש ראשון, או אקראי?
זה משהו שחייב להיבנות צעד אחר צעד, לאורך זמן ולראות אם זה בכלל מוביל לשם.
עד היום
נתקלתי רק באנשי אינסטנט, שאחד בפה ואחד בלב
מסכימים לחלוטין שיש לבנות רגש וקירבה והבנה , נדבך על גבי נדבך
אך בפועל מצפים לקבל תוצאה מיידית.
אבל
אני משועממת מ"ארגז הכלים", הכל כך צפוי וידוע ומוכר.
אני מחפשת את אפקט ה X את הזיקוקים והנצנצים וקונפטי וכל החרא הזה, להרגיש שקורה כאן משהו שווה ומעיף.
לא צפוי וידוע מראש.
אבל יש מצב שאני גם טועה בכל ההסתכלות שלי על העניין, אם יש למישהו תובנות אשמח להתייחסות ענינית.