לפני חודש. 27 במרץ 2024 בשעה 15:35
פוסט עגום
התנודות בין אנחת הרווחה
זו שחווה כל פעם שיש לי דז'ה וו של תחושת מחויבות , כאילו אין לי זכות על חיי על זמני, כי חייבת לוותר עליי
ואז זה מכה בי, היי אבל אני לבד.
ה רוטן הראשי כבר לא נמצא פה לתת לי תחושת כישלון וחוסר שביעות רצון מתמשכת מכל העולם ואשתו , אבל בעיקר מעצמי.
ועוטפת אותי תחושת. רווחה של ניצולה
ניצולה שהשתחררה לחופשי
ואז התנודות בין אותה אנחת רווחה
ובין
ההשתוקקות העזה למישהו עוטף, להיות שייכת כמו שמיכה כבדה,
והאפלה והחונקת את גרוני ונשמתי,
נקרעת בין הרצון למצוא מישהו
ובין החשש שזה מגיע עם מחויבות,
ששוב אלך לאיבוד בתוכה ועדיין רוצה את הפרפרים
יהיה מה שיהיה, נתמודד
הבחירה בין האין או הפריחה
