לפני שנתיים. יום שבת, 25 במאי 2024 בשעה 14:29
צעד אחד קדימה , שניים אחורה
צעד נוסף קדימה, ואחד אחורה
צעד במקום, דשדוש
צעד קדימה וואלה לא זז,
תחושת שינוי קטנה שנוסכת בי אופטימיות.
לאט ובעדינות, זה כל כך שברירי וחמקמק
רק שיישאר, לא להבריח או לשבור.
מכירים את המשחקים, עקרון דומה.
טטריס, קנדיקראש, ד"ר מריו וכדומה?
זורקים עליך קוביות או דמויות או סוכריות וכו
וצריך לארגן ולהעיף, וככל שמתקדמים זה נערם ונערם? וחייבים לפעול מהר יותר ויותר?
ככה אני מרגישה , כל כך הרבה משוכות, בעיות, מצבים קשים.
פותרת אחד , נרגעת שאחד פחות...ומיד מגיעים עוד כמה.
מירוץ שלעולם לא נגמר.
והסוף רק מתרחק ממך יותר ויותר.
ואני,
אני רק רוצה להגיע לתרועות הסיום, לשקט לשלווה ולנירווה,
איך חיים עם זה בשלום ומכילים ומבינים שככה זה תמיד יהיה ?
הכחשה? תקווה? אופטימיות?
מה יעזור באמת להגיע ליעד הנכסף?