שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כף רגלי דרכה פה

אנקדוטות
לפני 5 שנים. 17 ביוני 2018 בשעה 17:08

דִּילֵמָה (מיוונית δί-λημμα, "טענה כפולה" או "קביעה כפולה") הוא מונח מתחום הרטוריקהוהלוגיקה; במקורו התייחס המונח למצב בו קיימות שתי חלופות, אטרקטיביות באותה מידה, שיש לבחור ביניהן. כיום התרחב השימוש במונח, ולעיתים קרובות הוא משמש במשמעות של בעיה או התלבטות גרידא.

דילמה יוצרת מצב של התלבטות בין האדם לעצמו, והיא לרוב קשה מאוד לפתרון. דילמה מפורסמת, "להיות, או לא להיות", מוצגת במחזה "המלט".
 

מועתק מהוויקיפדיה!

 

ומעבר לכל גם הלב זועק אלי בקול ניחר.

לפני 5 שנים. 15 ביוני 2018 בשעה 12:16

תמה או מתחילה?

לפני 5 שנים. 13 ביוני 2018 בשעה 4:47

שמותח יד מתוך שינה ומגשש למצוא את השוט.

כשהכלבלבה מתקשרת אלי בחמש וחצי בבוקר כי מתגעגעת

לפני 5 שנים. 11 ביוני 2018 בשעה 13:14

כשמנסים להכניס לך מילים לפה שבכלל לא התכוונת, ועוד נותנים. להן הגדרות שליליות כמו החפצה..

וכך מייצרים הנפצה להחפצה...

זה מרגיז!

לפני 5 שנים. 8 ביוני 2018 בשעה 13:28

זה התחיל בזה שהנחשית בקשה ממני לקצר לך את העונש. ואז שהפתיל הוצת ו..לילות לבנים. אחר כך שממש היינו צמודים השבוע ומרגישים זה את זו בכל רגע. וגיליתי שאין שיגרה, ואין שעמום.

ואחר כך שהתעוררת עולצת בעלות השחר וחפרת לי, והעמדת עצמך למכירה ואין קונים. ונתינה אין סופית של עצמך. ובא לי לסמן את עכוזך.

ואת הכלבלבה שלי שמזומנת לי תמיד, בתיקים ובאוטובוסים ומתי שאגיד. ולהפשיט אותך באוטובוס פומבית ומושפלת, עושה לי טוב ואותך למחורמנת.

זהו פוסט מבולבל בערך כמו השבוע החולף!

לפני 5 שנים. 7 ביוני 2018 בשעה 9:18

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=92916

אפשר לנסות את המוצר!

לפני 5 שנים. 7 ביוני 2018 בשעה 9:17

את שלה ואת שלי.

לפני 5 שנים. 6 ביוני 2018 בשעה 18:22

יש את הבדיחה על התור בגן עדן. שם אמרו לכל אלו ששלטו בנשותיהם לעמוד בכניסה לגיהנום. לפתע רואים בתור איזה לפלף שחושש מהצל של עצמו. מה אתה עושה פה שאלו אותו... לא יודע ענה, אשתי אמרה לי לעמוד פה!

אז למה אני כתבתי את הפוסט הזה,תבינו לבד!

לפני 5 שנים. 26 במאי 2018 בשעה 20:26

להאכיל כלבה

או להכיל.....

לפני 5 שנים. 25 במאי 2018 בשעה 12:31

רכוש יפה שלי,

הנה עוד שבוע של אהבה גדולה הולך ונמוג. ככל שהזמן מתקדם, המשמעות הולכת ונעשית עמוקה יותר.

אמרת לי, "תודה, שאיתי לא משעמם לך לעולם". אכן, את צודקת. השבוע הספקת להוציא לי את הלב " בוא מהר זה דחוף" (הספר). הצלחת לשגע אותי עם הזוויות, והצלחת לרומם אותי בכל פעם מחדש.

גיליתי שכשאוהבים קצב העבודה יורד, והנורא מכל שכבר לא כל כך אכפת לי.

אז עוד שבת בפתח, ושוב את משוחררת לפחות לכמה שעות מהשעבוד אלי. אין סשן תמונות מפנק לכמה שעות, ואף לא חפירות (למזלי).

זוכרת על מה דברנו בתחילת שבוע? עדיף שלא תזכרי. תראי איך מסיימים אותו.

אני אוהב אותך בכל ליבי.

מתנשא.