כף רגלי דרכה פה

השינה העמוקה נטולת דאגות, או יותר נכון היקיצה העצלה, הזכירו לו את היום הראשון של החופש.

מצחיק. אף פעם לא שם לב שלווילון יש גוונים של בוקר. משהו באפלולית הזו הרגיז אותו והוא קם מהמיטה להסיט את הווילון. ואז הוא ראה אותה במרפסת.

היא עמדה שם עם גיטרה מונפת אל על,מנסה באמצעותה להוריד אריג בד סורר שנתקע על החוט הנמשך מגג המרפסת לקצה זווית ראייתו. החולצה נמתחה יחד איתה ונתנה לו הצצה חטופה על קמורי גופה. 

הוא הכיר אותה ממלמולים חפוזים במכולת השכונתית. תמיד נראתה לו אצילה ועדינה ובעלה הצמוד אליה כמו מעכיר את יופיה האצילי.

הבד השחרר והיא בתנועת ריקוד פנצה לאחוז בו. ותוך כדי התנועה נעצר מבטה והתמקד בו. רגע שבו הצטלבו מבטיהם שיווה לבוקר יום החופש הראשון מראה חלומי. ואז...

אז בעלה נכנס למרפסת וקרע אותה מהתמונה.