הייתי ספק בחור ספק נער כשכל זה התחיל...
לפתע גיליתי את המנהרות החשוכות הללו שללא הודעה מוקדמת הייתי נשאב אל תוכן. ואז הייתי מתבודד. מסתגר אל תוך עצמי במרתף עזוב סמוך למקום מגורי, או יורד לנחל דוד ומטפס לאתר הארכיאולוגי שמעליו וליד מעין שולמית שם. יושב עם קלטת של שלמה ארצי, בירה ודפים לציור.
לעתים הייתי מצייר יפה (נחתום המעיד על עיסתו), לעתים בהיתי שעות בדף וחא עושה כלום, אך זו היתה הפוזה. לאחר שעות, לפעמים רק בבוקר שלמחרת, מגיח שוב אל העולם לאט ובזהירות.
גדלתי ולמדתי לשרוד, אך הימים הללו בהם אני חש את הנפילות, הם עדין אוחזים בי. ימים שאני לא מובן אפילו לעצמי. שורד אותם וממשיך הלאה.
ילדה יפה שלי, גם בימים אלו את זו שנותנת לי את הכח. את מחזיקה אותי אפילו שאין לך מושג. את כל כך יקרה לי שאין לי אפילו איך לתאר.
החינניות שלך, הצחוק שלך, הנתינה האין סופית. אולי לא אמרתי לך מספיק עד כמה אוהב אותך. אז הנה עוד פעם אחת.
אני אוהב אותך תינוקת שלי!!
שתהחה לך שבת שלמה ומבורכת!