مقدس - קדוש

יש לי איזשהו עיניין עם משיכה לגברים- זה סוג של איזור שובבות שלי - שאני אוהב לשחק איתו. באופן כללי אני מרגיש הטרו לחלוטין אבל אני חוקר/סקרן/משתובב בכל מה שקשור למשחק מיני עם גברים. אולי זה רצון סמוי להתאהב בגבריות של עצמי - או ללמוד להעריך אותה.
אז הגיע איזה איש, קרוב לשנות ה50 לחייו, והתיישב לידי על הבר. נראה אדם מתוק- חייכתי אליו, החלפנו כמה מילים חסרות משמעות צחקנו....
די מהר היינו באמצע דיון על משיח ואליהו הנביא - כשהתזה שאנחנו מנסים להפריך או להוכיח היא שהוא אליהו הנביא ואני המשיח - באדיבותה של תודעת מריחואנה עליזה.
הסיפור תפס כיוון הזוי כשהבחור ביקש ממני להחזיק לו בביצים (על המיכנסיים) להסתכל לו בעיניים ולומר לו שאני המשיח. זה היה הזוי אמנם אבל משהו בזה מצא חן בעיני - להכניס מימד קצת יותר רציני לשיחה להביא אנרגיה גברית יותר למרחב ופחות דיבורי סרק. היססתי מאד לכמה רגעים, נשמתי עמוק והלכתי על זה.
הסיוטואציה הבאה שאני זוכר מתוך עשן הסיגריות - היא תחושה אנרגטית חזקה שהבחור חודר אלי. זה רגעים שקשה להסביר אותם, המריחואנה שולחת אותי למרחבים שהמילים פחות מחזיקות מעמד - אבל התקשורת ברמת התחושה האנרגטית היא יחודית מאד. אני יכול לדבר עם אדם בלי להבין מילה ממה שהוא אומר. בתחושה האנרטית שלי אני יודע שהוא חודר אלי - והייתה לי הסכמה לזה... אני חושב שהייתי סקרן, וגם משהו בתוכי נהנה מאד מהתחושה הזו שמישהו חושק בי.
התנשקנו. ביקשתי שלא יהיה לשון. איכשהו הפתעתי גם את עצמי. בשלב הזה זה הי לי כבר ברור מעל לכל ספק - שהוא הומו והוא נמשך אלי ( למרות ההצהרות החוזרות ונשנות מהבחור שהוא לא הומו- עד אותו הרגע היה לי מקום לספק...). שמחתי על האומץ שלי ללכת כזה רחוק - והאמת שדי נהניתי מהסיטואציה.
השלב הבא - לא יודע מה הוא היה אמור להיות - היה נראה לי כבר מעבר לגבולות ההסכמה שלי. התחלתי לתפוס מרחק קצת. והצייד התחיל להיכנס ללחץ...ניסיתי להסביר לו שזה חדש לי ואני זקוק להאטה בקצב. הרגשתי שהוא מנסה לקרוא אותי - והאמת שהוא די הצליח.
הוא החמיא לי על האקספרסיביות שלי, התחיל לגעת בישבן ומדי פעם מנסה לשלוח יד לכיוון איבר המין.הרחקתי לו את היד ואמרתי לו להפסיק מיד . בפעם השלישית עברתי לצד השני של הבר. לאחר חמש דקות הוא הופיע - דופק לי ליקוק למצח וליטוף לפנים - קמת וברחתי- מוצף כעס עליו ועל זה שהוא נשאר בבר ואני זה שצריך לצאת לגלות .
איכשהו אני מרגיש שהתגלה לי טפח ממלאכת הציד שאני די חלש בה. אני חושב שנוספה לעולמי חוויה שלא חוויתי לפני. המיקוד שלו בי והתנועה המובהקת שלו אל מה שהוא רוצה - הוא משהו שפעם ראשונה חוויתי מקרוב.
מצד שני הוא היה חרא-  כמה כאב כעס ותיסכול פגשתי אצלו.

אני אוהב לבקר בשער שכם בשבת בצהריים. ירושלים כולה די סגורה, אין איפה לעשות קניות. אני עובר ליד שער יפו נותן ללובשי השחורים לחצות את הכביש אצים להתרפס בפני האבנים שבכותל המערבי, אני עובר אותם , מוצא חניה, ומפלס את דרכי לכיוון הער שכם, הולך בצעדי ענק לעבר חנות הכנאפה של ג'אפר שלא תמצא כמוהה בירושלים לא בטעם ולא במחיר.
שנים אני בא לפה- אבל שום דבר לא הכין אותה למה שעבר עלי השבוע.
אני אוהב את השווקים של העיר העתיקה. הצבעים, הריחות החריפים והטעמים המיוחדים והאותנטיים, חושפים לי משהו מהעיר הזו שאני לא מוצא בשום מקום אחר. אפילו המאבק המציק והמעיק  בין הדתות על האבנים שאני דורך עליהם חושף בפני תמונה חשופה של האנושיות המערבית. חבורת אנשים מתחננת לאבא בשמיים, לאמא מריה, אבודה ומבקשת רחמים -ובתוך כל המהומה הזו רבים אחד עם השני מפוחדים.
אני צועד, מביט סביבי בצבעים, הראש כולו שקוע בטעמים שעוד רגע אפגוש בצלחת הרטובה שתוגש לי, ובום מכה חזקה מעירה אותי מהתנגשות עם אחת ההלקוחות האחרות בשוק. שלושה סלים נפלו לה. רגע של זעם מצידה. אני מסמיק, לא יודע נפשי ממבוכה מהולה בפחד. למזלי לא יותר מדאי עוברים שבים שמו לב למצב. ועדיין. התנצלתי. וירדתי על ארבע והתחלתי לנסות לאסוף את הבלאגן. לא יודע כמה זמן לקח לי להבחין בעובדה שהגברת השאירה לי לסדר את הבלאגן לבד. מרים את המבט לחפש אותה, והנה היא שני צעדים ממני עומדת זקופה. החזה שלי נשאר דופק באותו קצב מהיר אבל התחושה בגוף התחיל להתערבב. הפחד נשאר, אבל ההתרגשות התחילה להתחלף ממבוכה להערצה. בניחוש הגילה היה בין 40 ל50. היא עמדה שם מביטה בי עומד על ארבע. היא לא לבשה כיסוי ראש מלא. מתחת לצעיף פרחוני שקוף השיער שלה הי אסוף מתוח לכדור מעל לעורף. היא הייתה מאופרת מעולה,  שפתון אדום,  שמלה בורדו עם פסים מוזהבים מרחפים עליהה כמו נחש. חזה מלא השקיף עלי ספק מאיים ספק מגחך,  והמחזה הזה מסתיים בזוג כפות רגליים בלק שחור עטופות בסנדלים עם עקבים דקות. 
כאב חד ביד שמאל הוציא אותי מהיפנוזה שהכניסה אותי התמונה שלמולי. מבט מהיר גילה את העקב שלה על האמה שלי. הכאב החל להתחזק הרמתי מבט מתחנן. מתאמץ לא לצרוח. המבט נתקל בחיוך זדוני. היא ידעה בדיוק מה היא עושה- מחפשת נקודת הכאב הכי עמוקה לפני שאאבד את העשתונות. והיה לה חוש די מפותח. 

את חמשת הדקות הבאות בילית על הרצפה אוסף את הסלים ההפוכים שלה, מדלג בין צלילות עמוקות לפולסים של כאב לבין איסוף פרטים. לא היה לה קצב קבוע. חבשתי שנמאס לה ופתאום זה בא מכיוון אחר. הופתעתי שאיש מהעוברים ושבים לא שם לב למשחק הזה שהיא שיחקה בי. בסוף כל גל כאב העפתי בה מבט חטוף. החיך שלה פשוט מילא אותי באושר. בתוך כל ההמולה הזו הרגשתי משהו צודק כללכך. לרגעים נזכרתי שבאותו רחוב בזמן אחר צעד איש היסורים הנוצרי וכיפר על חטאיהם של כל החוטאים שהיו ויהיו באמצעות יסוריו. האמונה הנוצרית ההזויה הזו נראתה לי תמיד מוזרה כלכך עד אותו הרגע בו הייתי שם וחוויתי את את היסורים האלה כנוע בפני אישה נוצריה שדי עשתה בי כרצונה. 
קמתי על הרגליים והגשתי לה את הסלים שלה. היא הביטה בי, במבט מלא שעשוע וזילזול, אמרה כמה מילים בערבית שלא ממש הבנתי למעט המילה "כלב" . איכשהו זה מילא אותי. גם השעשוע וגם הזילזול. מילא אותה באושר ואולי אפשר לומר משמעות. 
היא לקחה את הסלים והלכה. לאחר כמה צעדים הסתובבה אלי. שאפתי מבט אחרון מהמחזה המיוחד הזה. ואז היא זרקה "בעם הבאה תפיא לי מתנה" . עד עכשיו אני לא ממש בטוח למה היא התכוונה. אולי העיברית שלה הייתה יותר מדאי עילגת.