לפני 18 שנים. 1 באוגוסט 2005 בשעה 9:40
זה כלכך קל
היא חושבת
אני פשוט אניח את הפתיון
את הגבינה הצהובה שלי
זו שעשויה מהבלים וחצאי מילים מפתות
במלכודת העץ שלי
זו עם הקפיץ
וברגע שהוא יריח אותה
או שמא אותי
הוא יבוא
וייתפס
ואיך שאני אניח אותו אצלי במטבח
ליד הדלי עם המים
הוא כלכך יבהל
עד שהוא יתחיל לכתוב גם עלי כלמיני סיפורים
כך חשבה
ושמה לב שבטעות
כתבה היא במקום
עוד שיר עליו.
לא מוצלח במיוחד,
אבל בכל זאת שיר.
וכשניסתה להרים את הראש
לא יכלה
השיער היה תפוס במעין קפיץ שכזה
ושמעה את קולו, מרחוק
"נו מותק, אז מי פה בעצם לכוד?
ילדה טובה.
תכתבי, תכתבי.".