לפני 4 שנים. 5 בנובמבר 2020 בשעה 5:19
חלמתי עליך, לא הכרתי אותך לפני.
התחלת איתי באוטובוס.
כשהבנתי שאת סכנה, שאת אש שעלולה לשרוף אותי, כבר היה מאוחר מדי ואולי בדיוק הזמן.
היה לי ברור שאני לא הולכת לשום מקום בלי לרקוד קצת בלהבות.
נגעת בי, ליטפת אותי, רקדת עלי ואני כבר דמיינתי אותי רוקדת בתוכך.
"אנחנו הולכות אלי..." את אומרת, לא שואלת ולא מצווה.
"אני אחריך", אני לגמרי אחריך.
הגענו אליך, סגרת את הדלת, אני מקלפת ממך את הג׳ינס, התחתונים והחולצה, מורידה לך את העקבים, מתפשטת בעצמי ולוקחת אותך למקלחת שלך, מרגישה לגמרי בבית בתוכך ובתוך הבית שלך.
