הוא בן 60, קבלן מוכר וידוע.
כשהוא נכנס למשרד תהינו, כולנו, במה הוא יכול להיות מואשם. הלבנת הון? עבירות מס?
הוא מתיישב ומספר על עלילה שנרקמה כנגדו, במסגרתה הוגש נגדו כתב אישום על אונס ומעשים מגונים במשך שנים בבנותיו החורגות.
" עלילת דם"! הוא מרים את קולו, העלילו עליי, אני חף מפשע, איך אני יכול להיכנס לכלא.. קולו רועד, ואנחנו יושבים על חומר החקירה ומנסים להבין, מה באמת קרה שם.
קאט לאיש אחר, נאשם אחר, בן 30 תכול עיניים, ילד למופת, קצין במילואים. מואשם בקשירת קשר לביצוע רצח. נתן לעבריין מוכר להשתמש בו כבבובה, להוליך אותו שולל. הדמעות שלו אמיתיות. עונש המאסר הארוך שמרחף מעליו - אמיתי גם הוא. עד אימה.
מה באמת קרה שם.
בעולם הזה, שלנו, יש טוב מוחלט ורע מוחלט, אבל מה שנמתח ביניהם הוא בעיקר אפור.
בקריאת ידיעה רנדומלית בעיתון קל לצעוק לעונש, להסיק אשמה ולבצע משפט שדה מהכורסא בסלון.
יש טוב, יש רע, הרע יילך לכלא והסדר הטוב נשמר. גם אצלנו בראש.
מי שבעולם הזה יודע, שאין דבר כזה.
כל אדם הוא עולם, לפעמים הוא יהיה רע מאוד או טוב מאוד, ברוב הפעמים הוא יהיה, פשוט, אפור.