לפני 3 שנים. 5 בינואר 2021 בשעה 11:22
האפלה שבתוכי מגדירה אותי,
מגדירה אותי לעצמי.
בחוץ אני מתוקה, יפה, עדינה,
מסתדרת עם כל הקולגות, חסרת אגו.
האחרונה שנראית בדסמית, מזוכיסטית, עם חלקים אפלים, שחורים, סוערים.
בחוץ אני אמא אוהבת, הפנים של החברה, פותרת סכסוכים.
אי אפשר לנחש שבפנים אני אחרת.
סוערת, רעבה לכאב.
לפעמים כשמישהו שומע שאני עוסקת באומנויות לחימה,
כשאני מגלה קשיחות מפתיעה במו"מ מסויים, הוא יגיד: זה לא מתאים לה, זה לא היא.
אם הוא רק היה יודע...
מי אני.
מי אני באמת.
וכמה החושך, שצמא לדומה לו: לכאב, לסאדיזם הקשוח הזה, לקסם שרק מי שכזה- יבין-
חי בתוכי.
אפלה מצופה עטיפה ורודה מנצנצת.
אפלה שמגדירה אותי לעצמי.
