לפני 3 שנים. 2 באפריל 2021 בשעה 8:06
הרגע הזה.
רגע המעבר.
הרגע שבו מאשה רווית תשוקה ומתגרה, סופגת ורוצה עוד, תוקעת מבט מתגרה ומתריס אחרי כל סטירה- אתה יכול להכאיב לי אבל זה לא באמת מזיז..
הרגע הזה שפתאום, בלי הכנה מוקדמת, מגיעה הצלפה חזקה יותר, מעיפה אותי, זורקת אותי, פתאום אני כבר לא האשה שמתגרה וכלום לא מזיז לה.
פתאום אני נשברת.
וזה קורה ברגע, אין לי שליטה על זה כשזה בא, אבל אני מתחילה לבכות.
סשן שלם שאני חזקה וכלום לא נוגע בי, לכל מכה אני מגיבה בחיוך מתגרה, ואז...
בום.
המכה האחת הזו ששוברת אותי, והופכת אותי בשנייה לילדה אבודה.
עכשיו אני בוכה, מתחננת שיפסיק.
ורק הגוף הזה שלי רוצה.
רוצה ככ. ברגע הזה יותר מהכל הוא רוצה.
מזוכיסטית.
