עם מספר מחו"ל.
בטח אחותי, חשבתי. למה היא מתקשרת לפלאפון?
זו לא היתה אחותי.
האקסית שבחו"ל. אחת מהן בכל אופן. המשמעותית מביניהן.
כבר שכחתי כמה מצחיקה היא. נורא מצחיקה.
היא הולכת לזרוק את הבחור שהיא יוצאת איתו ונראה לה שהיא תתחיל עם המדריכת אומנות.
(היא מדריכה בקייטנת צופים של אמריקאים.. כמה ילדים בני 16)
"את תמיד היה לך קטע לאנשים הבוהמיינים האלה" אני מפטירה.
"כן, טוב, אני נמשכת לאלה שלא דומים לי..."
ומספרת לי על קטע שהיה לה עם הקדרית (המדריכת אומנות) כמו בסרט "רוח רפאים", שהיא הדריכה אותה מלמעלה יד נוגעת ביד על האבניים.
יא.
איזה כיף זה חו"ל.
וכמובן שהיא מתגעגעת לארץ.
היא אמרה לי שהיא חשבה אם להתקשר או לא וסוג של רבה עם עצמה... כן להתקשר לא להתקשר.
למה לא להתקשר?
גם אני מתגעגעת אליך. אחרי הכל שנתיים את היית החברה הכי טובה שלי. אני עדיין מנסה לעשות ג'גלינג בין כל החברות הטובות שלי, כדי לפצות את עצמי על החסר של היותך לא כאן. כחברה.
היא מאחלת לי שאמצא את עצמי. ואני מציינת בפניה שכבר מצאתי.
"יופי, אז תישארי שם".
"אני בהחלט מתכננת, רגע לא קראת את הבלוג?"
"לא. אני לא רוצה"
"אולי עדיף".
ויאללה, שתעשה כבר את הכדרית... LOL (סליחה, זה היה קצת בוטה).
סתם. כי אני במקומה כבר ממזמן הייתי מתחילה עם הקדרית...
פתאום מחלחל לו זיכרון עמום של חיבוק וקירבה. אני אטשטש אותו ממני.
כן.. גם אני מתגעגעת.
לפני 19 שנים. 13 ביולי 2005 בשעה 6:42
