לפני 19 שנים. 12 בספטמבר 2005 בשעה 5:07
אני לא מבינה אנשים
אני לא מבינה איך יכול להיות רוע צרוף כזה.
ולפעמים אני מרגישה כאילו כל מה שבנאדם פגוע צריך זה חיבוק.
ואני חושבת על לעזוב הכל ולנסוע, רק כדי לתת לו את החיבוק הזה.
אבל אני לא יכולה. אתמול חברה-מכרה-ידידה-אינטרנטית סיפרה לי על משהו שהיא עברה.
כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה- פאק. כוסאימא שלך יא בנזונה.
מכות. מכות לכל האנשים הרעים. ולא מכות כאלה טובות, שבאות מאהבה. מכות של רוע. כמו שמגיע להם.
אני באמת תמימה מדי בשביל להיות בעולם הזה. לא בהכרח הבדסמי כמו בעולם בכללותו. יש כל כך הרבה רוע שלא ראיתי עד עכשיו. כמו ילדה בת שלוש, בחיי. כמו ילדה בת שלוש.
