היורדים- נפולת של נמושות

אני יצור נורא פרולטריוני.
יצא לי לעבוד בכל מיני עבודות לא משרדיות בעליל.
זה התחיל כשהייתי בת 16 ועבדתי בבורגר ראנץ' (מאז ועד היום אני מעדיפה בורגר ראנץ' על מקדולנד ובורגר קווין) והמשיך בכל מיני עבודות מזדמנות שהאחרונה היתה תחנת הדלק. אבל לפני כן עבדתי במכבסה.


בעקבות זה אני מקפלת כביסה משו. לפי איך שאני עושה כביסה כמעט שאי אפשר לראות שאני אדם נורא בלאגניסט. החדר שלי תמיד נראה כאילו שיש בו מלחמה של משהו. במיוחד כשאני יוצרת. גזרים של בד, שבבים של עץ, ניירות חתוכים ודבק. הכל בערבוביה עם דפים, מקושקשים, וסקיצות של החיים שלי, של טפסים שצריך למלא וחשבונות שצריך לשלם.

אבל היום. היום אני אסדר את החדר. אנקה את כל הבלאגן, ואעשה לעצמי נעים בתוך הראש שלי, מרוב הגובה, אין חמצן והוא שוכח לפעמים לתפקד, הראש.

אבל היתה פואנטה. כן. כביסה. אי אפשר לדעת שאני בלאגניסטית כי אני מקפלת את הבגדים שלי כמו חיילים בשורה, מסודרים, ממושמעים, שקטים, לא רבים איתי. שקטים.

חיילים טובים.

היום גיליתי שלא באמת השמנתי ב5 קילו, וחזרתי למשקל הנורמלי שלי. טיפשי, אבל זה עשה לי שמח.
עוד שעתיים וחצי להופעה. עוד 24 שעות ועוד קצת, להופעה האחרת.

שלח לי שקט טוב מוגן. שלח לי שקט מעונן.

LOL אני שנונה היום.. משו.
אני עדיין חולמת עליה. גם זה טיפשי, אבל ככה מהלכו של העולם שלי כרגע. מהתלת בי, אלוהים. נהנית על חשבוני, מדושנת עונג, צוחקת עלי. איך אמרו הגששים? העולם מצחיק אז צוחקים, לא? אני בעיקר נהנית לצחוק על עצמי, זה חשוב לבריאות הנפש. תנסו את זה פעם. להיות בן שלוש. לעשות אווירון ולרוץ במורד רחוב עזה... תשע וחצי בלילה. כמה זמן לא עשיתי את זה.. היה כיף.