לא שאני ריאקציונר או משהו, אבל הייתי אמורה לכתוב פוסט אתמול עם הכותרת הזו ונורא בא לי עליה.
אני לוקחת קורס על פמיניזם. כבר טעות, תאמרו, אבל אני מאמינה שאני צריכה להשכיל בנושאי אפליה נגד נשים.
הגישה שלי לעולם היא קצת מעוותת. אני מאמינה שצריך לצאת נגד גישת המסכנות שבה נתקעות רבות וטובות ולעבור לפרקטיקה.
הקורס הזה הוא קורס עם מרצים אורחים או יותר נכון עם מרצות אורחות. היום וגם בשבוע שעבר היתה לנו מרצה אורחת, משפטנית שכנראה עסקה יותר מדי בבעיות של אלימות נגד נשים וכל הגישה הפמיניסטית שלה כל כך לוחמנית, בשם חידוד והעמקת העוולה.
אני מצטערת אבל אני חייבת לדעת איפה החזון? האמיתי, הנכון, הפרקטי. לא רק מילים. מילים לא יובילו לשום מקום?
כנראה שאני לא פמיניסטית. סתם לסבית שונאת גברים.
מוקדש באהבה לחיה שלום, עמליה (והפמליה) ואורית קמיר.
_______________________________________
תקציר: המציאות הפטריארכלית המדכאת ומלבד זאת- העמקת אי השיוויון, וגם- מכונות לייצור ילדים. מתקפות הורמונליות ועוד כל מיני שיט ששכחתי.
לפני 18 שנים. 20 בנובמבר 2005 בשעה 17:48
