יש לי חברה טובה, ברכה, שאני מכירה שבועות ספורים אבל בעצם דרכינו היו שלובות שנים רבות ואנחנו חוות קשר שלא ניתן להסביר אותו הוא לא אינטימי או זוגי או משהו בנוסח זה קשר לחלוטין של ידידות וחברות נפש. אנחנו מדברות על הכל שזה לא משהו יוצא דופן בכל הקשור אלי כי אני תמיד הייתי אקסהיביציוניסטית אבל ביחד עם העובדה שאנחנו נורא שונות ופועלות לעיתים קצת אחרת, יש לנפש שלנו קווי דימיון והקבלה מטורפת. הקשר, החיבור, פשוט מדהים והיא חברה שאני פשוט חשה ברת מזל שיצא לי להכיר.
השיחה היתה פסיכולוגית לחלוטין בינות לשטויות הקטנוניות שלי אותן אני חולקת עם ברכה שהן חסרות חשיבות לגמרי.
אני חשה ברת מזל שיצא לי להכיר אותה כי לא רק שיש בקשר חיזוקים חיובים הדדיים להם אני נורא זקוקה כרגע אלא אנחנו נכנסות לניתוחים פסיכולוגים או יותר נכון נכנסו אתמול לניתוח פסיכולוגי בעקבות פריצת דרך שהיתה לה בטיפול. הגענו למסקנות מרתקות אבל עוד לא מצאנו פתרונות. נביאה קיצור תולדות הזמן של השיחה ביננו. שאני עדיין מנסה לעכל ולסדר בראש. ברכה הרהרה על מה מניע אותה כאדם.
ב: מטרת חיי כילדה הייתה לא להיות אדם רע
me: כן גם שלי אגב
ב: ובן אדם רע - כפי שנתפס בעיניי ע"פ הסביבה הוא אחד שנשלט על ידי תשוקותיו ולא לוקח אחריות ורק רוצה וצריך כול הזמן אז החלטתי שאני אחראית על הכול ועל כולם ואני לא רוצה או צריכה כלום. בין השאר, התשוקות שלי הן בעיה ויש להדחיק. האשמה שמרה עליי שנים אבל גם גרמה לי להדחיק חלקים אדירים מעצמי כמו המיניות שלי.
me: אוי זו התקדמות מעלפת מהסרטים
ב: ובין היתר בגלל זה הייתי עם כל כך הרבה אנשים דפוקים. ככה אני אחראית על הכול. זה הרבה יותר קל כשאת יודעת מראש שאת זו שתעזבי ולמה או שיזרקו אותך ושתפגעי. את לא תרגישי אשמה כי היו לך מלאאא סיבות והיו מלאאאא סיבות למה זה לא עבד. בקיצור זה יותר קל להיות בתפקיד הזה ולהחזיק הכול בפנים ורק להיות בכוננות למכה שתגיע וככה גם לא צריך להתמודד. אני חושבת שגם את כמו שאני חשבתי שתשוקה היא הרסנית, מראש הולכת על אובייקטים לתשוקה שהם הרסניים כי איפשהו באופן אבסורדי זה גם מקום בטוח.
me: כי אני יודעת למה לצפות
ב: כי שם הרוע הוא על פני השטח ואת יודעת מה קורה ואין הפתעות גדולות ואפשר לחוות תשוקה להשרף ולהתרסק וחזור חלילה
me: כאילו שאני אוהבת להתרסק אני נהנית לפגוע בעצמי כי ההתרסקות זה משהו מוכר שאני יודעת לצפות לו
ב: לא לא זה לא שאת נהנית זה פשוט המקום הבטוח. הרוע הקטן יותר כי הוא מוכר, וידוע איך זה עובד ואפשר לשחרר רסן
me: מאשר הרוע הגדול שהוא?
ב: אי ידיעה, התמודדות, אובדן שליטה מפחידים הרבה יותר
me: אני שונאת לאבד שליטה, שונאת בדם. בד בבד אני לא שולטת בעצמי כשאני מתרסקת על נשים
ב: אני יודעת זה כמו סשן שלך עם עצמך את לא רוצה באמת לשחרר שליטה
me: אני בשליטה על זה שאין לי שליטה?
ב: את לא רוצה באמת לאבד שליטה, זה מפחיד אותך ועדיין יש בך ים של תשוקה ורצון ולכן את עושה לעצמך סשן בוחרת אובייקט תשוקה שהוא מראש כמו נשק או כול דבר אחר שהוא מסוכן אבל יפה ובעל פוטנציאל להכאיב ואז מתאבדת על זה עד ההתרסקות הידועה מראש. סאב ספייס. סוף תמונה ואת שוב בשליטה ולבד
me: והמחזור מתחיל מחדש
ב: בדיוק
me: ולמה בעצם נשארתי עם המבורכת כל כך הרבה זמן שנים של חוסר אהבה
ב: סשן אחד ארוך ואינסופי
me: תכלס יש קטע כזה ששכחנו לחשוב עליו לגבי שלא סיפרתי לך בעצם לגבי האקסית המבורכת וג'ורג' ואליסון. לגבי כולם מאז שהגעתי לכאן אני חושבת שאני מסוגלת לתקן הכל because I am good with my hands
I can fix anything
וכל הזוגיות עם המבורכת, הייתי חושבת לעצמי אני יכולה לתקן את זה אני יכולה לאחות נפש שבורה ואותו הדבר עם ג'ורג' ואותו הדבר עם אליסון ולמה בעצם כולן נשים עם בעיות נפשיות עמוקות וסבוכות ולי, על שלל התיסבוכים עם הדימוי העצמי וההיפראקטיביות וכולי, אין לי כזה שבר כלי בנפש או שאולי יש לי
ב: זה בדיוק מה שדברנו עליו קודם הן בטוחות כי הן דפוקות יותר וכי את יכולה לחיות תחת האשליה שאת כולה לתקן אותן וזה אומר גם בתחושת אחריות ושליטה
me: במקום להכיר בעובדה שהן צריכות לתקן את עצמן
ב: ותוך כדי לקבל את הסמים שלך - סבל
me: אז בתכלס אני מכורה לסבל
ב: כי איכשהו זה מתקשר לך לתשוקה כי נראה לך הגיוני שתשוקה נראית ככה ושזה המקום היחיד לתשוקה שלך. המקום הרע. מה שמניע אותך זו תחושת האחריות והרצון הכול כך עמוק להיות אדם טוב ומה זה בשבילך להיות אדם טוב, והיחס שלך לצרכים שלך מול הצרכים של אחרים
me: הרצון להיות אדם טוב זה לחלוטין שם תמיד. תמיד הייתי מגמדת את עצמי
ב: אני למדתי שכדי להיות אדם טוב אני צריכה לשים את הצרכים של אהוביי לפני שלי תמיד ואם אני רוצה משהו אחר אז להדחיק אם זה לא מתאים להם עוד לפני שאני מעיזה לחשוב את זה אינטואיטיבית להדחיק כי זה יכול להתנגש והרי אני אחראית וכו' אז אני בולעת את עצמי ומתאימה את עצמי למסגרות הקיימות ועוד חושבת שכל הכוח אצלי תוך כדי שאני עושה שמיניות באוויר בשביל אחרים והנפש לי מורעבת ומודחקת
me: אוי ברכה זה לגמרי אני. לדוגמא בעבודה היתה בחורה שרצתה ללכת מוקדם והחלפתי אותה בארבע וזו הסיבה שעשיתי כל כך הרבה שעות ברצף כדי לעזור לה והיא אפילו לא חברה כזו טובה... הצורך הזה לעזור כדי לקבל אישור שאני אדם טוב זה לגמרי אני. תכלס את מקריבה את עצמך כפי שאת אמורה להיות או יותר נכון את הצרכים שיש לך ואיך למעשה עושים לך אמנציפציה? איך למעשה עושים לי אמנציפציה?
ב: אוה! זה עוד אין לי מושג
😄
me: אוף
Where's the punch line
לפני 13 שנים. 25 בדצמבר 2010 בשעה 23:45